הנתיב
כדי להינצל מתעתועי כח המדמה ומה'זקנה' בעבודת ה' בחרתי לי 'נתיב' ודרך בעבודת ה' המתאימה לדורנו, המתבססת על אדם גדול לכל הדעות, בעל כתפיים רחבות להישען עליו - הרב אליהו אליעזר דסלר זצ"ל, שהיה בקי גדול בפרד"ס התורה, ומקובל על כל הזרמים השונים, והיה מגדולי ה'משגיחים' של ישיבת פוניבז' המפורסמת.
השקפתו הטהורה והייחודית מובאת במאמרים רבים, ובפרט במאמר המובא ב'מכתב מאליהו' (חלק ה' עמ' 35-39), המאמר מתאר באופן כללי את היתרונות והחסרונות שבכל אחת מהדרכים העיקריות היום בעבודת ה', הדרך הליטאית - בעלי המוסר, והדרך החסידית, ולאחר הגדרת שתי השיטות בצורה כֵּנָה ואמִתית הגיע למסקנה ברורה:
"...לעידן של היום לא נשארה כמעט, אלא דרך אחת, לקחת כל מה שיכול לעזור ליהדות, החכמה של החסידות ומוסר (עולם הליטאי) ביחד...[1] הלוואי וישפיעו ביאורים והארות גדולים, הלוואי שיפתחו בנו הערצה והכרה לתורה הקדושה. הלוואי שהתעוררות המוסר יביא היום לקצת התלהבות חסידית. והלוואי שההתלהבות תתאמץ בקצת חשבון נפש. הלוואי שע"י כל אלה ביחד נזכה לעלות ברוחניות ולהחזיק מעמד כבני תורה ביהדות מחוזקת, יסייענו ה' יתברך לזה" עכ"ל.
מבואר שם בדברי הרב, שכל אחת מ'השיטות' במקורה ובשורשה - אמת, ודרכה היה אפשר להגיע ל'תכלית' לרוב ככל העם, אלא שבדורנו, דור ש'ירידת הדורות' ניכרת בו במיוחד, כמעט ואין מנוס, אלא לשלב בצורה חכמה בין השיטות ולקבל השלמה אחת מרעותה, בין מיחידים ובין מהזרמים והקהילות השונות.
למעשה, זה מה שעשה הרב דסלר זצ"ל, הוא יצר מיזוג חדש לחלוטין בין תורת המוסר ל'אש החסידות'... ('מחנך לדורות' ב' 199).
מספר חתנו של הרב דסלר זצ"ל[2]: "...שם פגשתי (את) הגאון רבי גדליה הערץ זצ"ל, והוא סיפר לי שמר (שכבוד) חמי (הרב דסלר זצ"ל) היה בדעתו לייסד בלונדון ישיבה על דרך "בית מדרש העליון" - מזיגה, 'לומדות' עם חסידות (דהיינו שילוב ומיזוג חסידות עם הדרך הליטאית), והמדובר היה כי הוא, רבי גדליה הערץ זצ"ל יהיה הראש ישיבה... ולא איסתעיא מילתא, כי מר חמי נפטר לבית עולמו פתאום...
ובאמת כל ספרי גדולי החסידים הראשונים הם פירושים לספר עץ חיים... וכל הספרים האלו היה מורי וחמי בקי בהם ובמשנתם, והוסיף עליהם ביאור אחר ביאור, בסוד כוחות הנפש ומדותיו... עניין ה"מיזוג", היה בנפשו עד כדי כך שנקרא לאסיפה שהשתתפו בה בעיקר משגיחים בעלי מוסר, זקנים מהדור הישן וטענו לפניו על כך שלקח לו דרך חדשה שהיתה ניכרת בשיחותיו, ובקשו ממנו שיחזור למהלך המקובל בישיבות, והשיב להם שאי אפשר, שזו היא דרכו: 'היהפוך כושי עורו'?!"
[2] הרב יהושע גלדצהלר זצ"ל בספרו 'קדשי יהושע' חלק ה' 'אחרית דבר' מעמ' א'תשנ.:
בדורנו סדרת הספרים "מכתב מאליהו" מאוד נחשבת בעולם הישיבות ובין האברכים, וגדולי המשגיחים וכן גדולי הדור נִמְנִים מתלמידיו.
על כן העצה היעוצה לדורנו להגיע לעבודה פנימית והרגשת ה' היא, ללמוד ולקבל מכל זרם אמִתי ביהדות את תחום 'התמחותו', להתעלות ולהתחזק על ידו[3].
[3] ידוע שבדורנו "בטלו אנשי אשכולות", וכמעט מן הנמנע לקבל הכל מרב אחד, למרות זאת, חובה היא שבמרכז חייו יעמוד רב אחד בלבד, להדרכה פרטנית ואישית, בבחינת עשה לך רב...
וכך גם התבטא הרב הצדיק שריה דבליצקי זצ"ל (פאר יעקב עמ' שטו): "...כי הנה כבר הרבה מאות שנים, ואולי משעת חורבן הבית, שעם ישראל נפרד לְכִתּוֹת ופלגים בתורה ועבודה, לא ראי זה כראי זה, ולא ראי זה כראי זה, הצד השווה שבהן, שכולם אהובים, ברורים וקדושים ורוצים להגיע למעלות השלימות ולהתקרב ליוצר כל. ומי שרוצה וחפץ באמת להיות עבד ה' האמִתי בתכלית השלימות, צריך לנקוט בשיטה לקבל על עצמו, עד כמה שבאפשרותו, את הדברים הטובים והמועילים שנמצאים בכל כִּתָּה ובכל זרם וזרם של עבדי ה'. אם ינקוט בשיטה זו ממילא לא תהיינה לו שום קושיות ותמיהות על אף אחד, ודבר זה יסיר ממנו גם את השנאה והסלידה החבויה במעמקי הלב, כידוע, לַכִּתָּה ולזרם האחר. בזמננו כמעט שאי אפשר לו לאדם המשתוקק לעלות בדרך העולה בית אל, אלא לנקוט בשיטה זו, ואז יוכל לקוות שבהגיעו בעזרת ה' לבן מאה לא יהיה כבן עשרים במעמדו הרוחני בכל הפרטים".
עובד ה' אמִתי, צריך להתאמץ לחפש את ה'מומחה' הגדול בכל תחום ותחום, וכמובן 'מומחה' שהרשים אותו, כמאמר הגמרא (מועד קטן יז.): "א"ר יוחנן מאי דכתיב: (מלאכי ב' ז') "כִּי שִׂפְתֵי כהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ כִּי מַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת הוּא", אם דומה הרב למלאך ה', יבקשו תורה מפיו, ואם לאו - אל יבקשו תורה מפיו", כיון שזוכה לבחינת הדעת שהוא על ידי חיבור מֹחַ ולב כמו שנאמר (משלי ב', י'): " כִּי תָבוֹא חָכְמָה בְלִבֶּךָ וְדַעַת לְנַפְשְׁךָ יִנְעָם" אז ותורה יבקשו מפיהו שדבריו נכנסין ללב השומע (ר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק פרשת שמות). כלומר רב ש'תּוֹכוֹ כְּבָרוֹ', ודברי התורה היוצאים מפיו הם בבחינת 'דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב'. מפיו נוכל לקבל 'הדרכה מקצועית', בבחינת ה'מומחה', אם בתפילה, הלכה, חסידות, מוסר, חכמת האמת וכו'.
היום, בחסדי ה', הלימוד וההדרכה מכל סוגי 'המומחים' מאוד זמין ומצוי, אם בדרך הרצאות, שיעורים מפי הרבנים עצמם, ספרים שהוציאו לאור או הקלטות משיעורים שלימדו וכד'.
אשר על כן חיבור זה מבוסס ברובו על דברי הרב דסלר זצ"ל, הממזג והמאחד הגדול, וכן על 'קונטרס החסד' המפורסם שלו, בצורתו הפנימית והמורחבת, המלוקט מכל חלקי סדרת הספרים של 'מכתב מאליהו', ועוד עצות מכתביו באותו עניין, וכן מצדיקי הדורות המבארים ומרחיבים את אותם העניינים[4], ו'נקבל האמת ממי שאמרה' (שמונה פרקים לרמב"ם, הקדמה).
[4] בפרט בעל 'הסולם' זצ"ל, שהיה היחיד שביאר את היסודות שעליהם דיבר הרב דסלר זצ"ל בביאור פנימי השווה לכל נפש, ובפרט לאחר שהרב דסלר עצמו התבסס על ביאוריו (עיין לקמן בנושא 'הנברא' ובהערות שם).
מספר כללים למעיין בספר זה: ראשית, הדרך הנכונה היא, ללמוד את הדברים במתינות, בהבנה ובעיון כולל ההערות בסוגריים ובשולי הדף, שאם לא כן - חלק מהנושאים יישארו מעורפלים ולא יבואו לידי מעשה. לכן כדאי ואף רצוי, לחזור מספר פעמים על הדברים, וחשוב מאוד לא 'להירתע' ממושגים כלליים השייכים לפנימיות התורה שנלקטו בעיקר מספרי 'הקדמות', ומאוד רצוי להתאמץ להבין, משום שהתועלת מרובה.
והחשוב מכל, להתפלל תדיר על אותו לימוד, לפני ואחרי, לצורך הבנתו והפנמתו למעשה, כי זה העיקר.
יהי רצון שיתברכו הדברים בלב המעיינים לחדש מתוך הדברים חידושים אחרים להבין דבר מתוך דבר, בבחינת דברי תורה 'פרין ורבין'.