תורה ותפילה
תורה ותפילה נכללות יחד ונחשבות כיחידה אחת בלתי נפרדת בכל הקשור לעבודה השלמה. רצוי מאוד להדגיש את חשיבות החיבור של לימוד התורה עם עבודת התפילה היום יומית ואת הצורך להתאמץ בשניהם כפי הנדרש.
מבאר בעל ה'מאור ושמש', שלעבודה השלמה נצרכת גם תורה וגם תפילה וכך לשונו (בראשית פרשת ויצא): "'וַיִּיקַץ יַעֲקב מִשְּׁנָתוֹ וַיּאמֶר אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנכִי לא יָדָעְתִּי'. איתא במדרש (ב"ר סט' ז') 'וייקץ יעקב ממִשְנתו', והוא תמוה. (מה הקשר בין 'שנתו' ל'מִשְנתו', דהיינו לתלמודו?)
ונראה לבאר, דהנה ידוע שעיקר עבודת האדם לבוא לתכלית השלמות בעבודתו יתברך שמו להשיג אלקותו יתברך שמו - הוא על ידי התורה והתפילה. ולא יוכל להיות אחד בלא שני, כי 'לא עם הארץ חסיד'158 (כלומר, ללא תורה נקרא חסיד שוטה). וגם בתורה לחוד לא ישלים נפשו, כמאמר חכמינו ז"ל (יבמות קט:): 'כל האומר אין [לו] אלא תורה - אין לו תורה'.
כי בודאי על ידי עסק התורה 'לשמה' - יכול לבוא לקדושה גדולה, כשלומד 'לשמה' ומדבק עצמו בנפשו רוחו ונשמתו באותיות התורה. אמנם, אף על פי כן לא יוכל לבא לעיקר היראה והאהבה וההשתוקקות לעבודתו יתברך שמו ולהשיג אלקותו - (אלא) רק על ידי התפילה במסירות נפש ובהתלהבות, כידוע מכל ספרי הקדושים.
והנה ידוע מאמר חכמינו ז"ל (ברכות כו' ב') 'ויפגע במקום - שתיקן תפלת ערבית'. הנה לא ידע עד עתה סוד התפילה איך היא גדולה. ומצינו (מגילה יז' א') שנטמן יעקב בבית מדרשו של שם ועבר (14 שנה) ולמד תורה. נמצא, ידע סוד התורה. אמנם לא בא להתגלות אלקותו יתברך שמו עד עתה שנתגלה עליו אחר שעמד על סוד התפילה.
וזה פירוש המדרש 'וייקץ יעקב משְנתו', 'ממִשנתו', רצה לומר, מתורתו. שנתעורר על ידי התפילה הזאת, והבין שלא בא לתכלית ההשגה על ידי התורה לחוד. ואמר, אכן יש ה' במקום הזה. רצה לומר, על ידי התפילה הזאת יוכל להבין יותר התגלות אלקות ממה שהשיג עד עתה על ידי התורה לחוד, ואנכי לא ידעתי, סוד זה...".
בליקוטי מוהר"ן (תניינא תורה כה) מובאות מספר עצות מעשיות וכך לשונו: "גם טוב לעשות מהתורה תפילה, דהיינו כשלומד או שומע איזה מאמר תורה מצדיק האמת, אזי יעשה מזה תפילה. דהיינו לבקש ולהתחנן לפניו יתברך, על כל מה שנאמר שם באותו המאמר. מתי יזכה גם הוא לבא לכל זה, וכמה הוא רחוק מזה. ויבקש מאתו יתברך, שיזכהו לבא לכל הנאמר שם באותו המאמר. והמשכיל והחפץ באמת, יוליכו ה' בדרך אמת, ויבין בעצמו דבר מתוך דבר, איך להתנהג בזה. באופן שיהיו דבריו דברי חן, וטענות נכונות, לרצותו יתברך, שיקרבהו לעבודתו באמת. וענין השיחה זו, עולה למקום גבוה מאוד. ובפרט כשעושה מתורה תפילה, מזה נעשה שעשועים גדולים מאוד למעלה:
ורבי נתן תלמידו מוסיף לבאר ('לקוטי הלכות' ראש חודש ה): "כל הצדיקים לא זכו למדרגתם בשלמות, כי אם על ידי התבודדות ותפילות, שהרבו להתחנן לפני ה' יתברך שיזכו לקיים את התורה, כי עיקר הכנעת הסיטרא אחרא בשלמות הוא רק ע"י זה, כי מתורה בפני עצמה יש לפעמים יניקה להסיטרא אחרא (לצד הטומאה), חס ושלום, שמכניס בדעתו ללמוד ש'לא לשמה', חס ושלום. וכן מתפילה בפני עצמה תוכל הסיטרא אחרא להתאחז שמכניס בדעתו להתפלל לצורך גופו לבד. אבל כשנכלל תורה ותפילה יחד, וכל תפילתו הוא רק שיקיים את התורה, וכן כל לימודו את התורה כדי שידע לעשות מהתורה תפילה כדי שיזכה לשמור ולעשות ולקיים, ואז נכלל התורה והתפילה יחד בתכלית הייחוד... כי שירת האזינו זה בחינת תפילה... שעל ידי השירה הזאת כלל משה רבנו עליו השלום את כל התורה בתוך בחינת שירה, שהיא בחינת תפילה. וע"י זה האיר בנו הארה הזאת לזכות ולעשות מהתורות תפילות...".
ועל דרך זה אמרו חז"ל בגמרא (נידה ע:): "מה יעשה אדם ויחכם? אמר להן ירבה בישיבה וימעט בסחורה. אמרו, הרבה עשו כן ולא הועיל להם. אלא יבקשו רחמים ממי שהחכמה שלו שנאמר: (משלי ב' ו') "כִּי ה' יִתֵּן חָכְמָה מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה". תני ר' חייא משל למלך בשר ודם שעשה סעודה לעבדיו ומשגר לאוהביו ממה שלפניו159, מאי קמ"ל160? דהא (תורה) בלא הא (תפילה) לא סגיא!".
מבאר ה'כתב סופר' (שו"ת או"ח יח') שהשאלה נשאלה רק לאחר שנתנו החכמים את היגיעה הנדרשת, והנה תוכן השאלה, כיצד יזכה האדם לזיכרון הלימוד ולכוין לאמיתה של תורה, והתשובה היתה צריך סייעתא דשמיא, דהיינו תפילה.
התברר, שהקשר בין התורה לתפילה הוא קשר אמיץ ללא פשרות.
על פניו נראה שיש נטייה לחֵלק מעובדי ה' להִמשך ולהתאמץ בעיקר לאחד מן השניים לבד, או לתפילה או לתורה.
יש שירגישו יותר התחזקות וקירבת ה' ע"י תפילה ויש ע"י תורה, אם כי האמת היא, שחייבים להשקיע ולהתייגע בשניהם גם יחד, ויותר להתאמץ היכן שקשה לנו161.
"תורה ותפילה נקרא דכר ונוקבא (זכר ונקבה) כי התפילה במדריגה (של) מקבל (נקבה) מהתורה (זכר - משפיע), ותפילה בלא תורה אין תפילתו שלמה וכן תורה בלא תפילה אין תורתו שלמה וכל אחד הוא פלג גופא (חצי גוף כמו איש ואישה) והשרוי בלא אישה, שהיא התפילה, שרוי בלא תורה162 גם כן. אף על פי שלומד, (הלימוד) אינו בשלימות! ותפילה בלא תורה אי אפשר להיות, כיון שאין לו שֵׂכֶל של תורה, אינו יודע להתפלל בשם (תפילה שלמה)" ('מאור עינים' ליקוטים163).
נמצא, ששלמות העבודה, היא רק ע"י תורה ותפילה יחד, ויש עת וזמן לכל חפץ, "זמן תורה לחוד וזמן תפילה לחוד"164.
158 אבות ב' ה'.
159 רש"י - "לאוהביו משגר ממה שלפניו - כך חכמה שהיא לאוהביו של מקום נתנה להם מפיו ולא מאוצר אחר".
160 רש"י - מאי קמ"ל - "...הואיל וברחמים הדבר תלוי".
161 כידוע מהגר"א שעיקר התיקון במקום שקשה.
162 יבמות סב' ב'.
163 ספרו של רבי מנחם נחום מתלמידי המגיד ממזריטש וספרו נחשב אחד מספרי החסידות החשובים והיסודיים.
164 מסכת שבת (י.) ופירושו של ה'מאירי' בחיבור התשובה עמ' 507.