שואל בעל ה'אור יחזקאל': מדוע נתבעה שרה אמנו על שצחקה בקירבה בזמן שבישרו לה שהיא עתידה ללדת, הרי היא לא ידעה שהמבשרים הם מלאכים?
אלא חזינן מהכא (רואים מכאן) גודל התביעה מֵאִתָּנוּ, עד כמה צריכה להיות אמונתנו מגעת, שכיון שהכל נתון בידי הבורא יתברך, וביד הקב"ה אין שום מניעה מלעשות כל אשר יחפוץ, לכן מחובתנו להאמין בכל דבר, שיכול להיות. ומעתה כאשר נאחל לזקן בן מאה שנה, שעתיד לחזור לימי נערותו, חייב להאמין ולומר, אמן כן יהי רצון, שהרי לא ייפלא מה' דבר, וכי לגבי הקב"ה יש הבדל בין נער לזקן?! והלא הכל נס, ומאי נפקותא בן זקנה לנערה.
