חשוב מאוד שהזמן לביקורת, להתבוננות ולהפקת לקחים מהנפילות והפגמים, יקבע מראש לזמן קבוע. למעט זמני התעוררות והתחזקות מיוחדים, בבחינת 'גדלות דמוחין', המסוגלים ל'פשפוש', 'משמוש' ותשובה בכל זמן.
אמנם צריך לדעת, שלמרות החשיבות הגדולה בעבודת חשבון הנפש, בעלי המוסר והחסידות מאוד חששו להרבות בכך מחמת סכנת הריחוק, יאוש והעצבות הנילוים אליה, לכן היו שהציעו, שהזמן הטוב ביותר להתבוננות ותשובה הוא בזמן ה'התבודדות' היומית, שבדר"כ זהו זמן קבוע המאופיין בהרגשת קירבה והתחזקות, אשר בכחו למנוע מעבודת ה'ביקורת' לתופעות לוואי.
יש שהציעו שהזמן המתאים, דוקא לאחר 'קריאת שמע על המיטה', בזמן שממילא מיועד לוידוי ותחנונים.
יש עוד שהציעו, שהזמן המתאים בסוף תפילת העמידה, לפני ה"יהיו לרצון אמרי פי..." השני, באחת מהתפילות הקבועות, שזהו זמן מסוגל לבקשות ותחנונים, כדברי הגמרא בברכות (לא.): "כשהיה רבי עקיבא מתפלל... אדם מניחו בזוית זו ומוצאו בזוית אחרת וכל כך למה מפני כריעות והשתחויות"202.
202 משנה ברורה (קד' ס"ק ט'), "והיינו בתחנונים שלאחר התפילה". ועיין עוד ברבינו יהונתן מלוניל. ומובא בהלכה שבתחנונים לאחר התפילה, עונה קדיש וקדושה וכו'. והחוששים להפסיד מעלת ה'חזרה', אומר ה'בן איש חי' (שנה א' כי תשא ו'): "שגם תפילתו תהיה שלמה בסוד החזרה מאחר שנכללת עם תפילת אותו ציבור" (עיין שם).