קפיצת הדרך
הרב דסלר זצ"ל[1] מוסיף ומגלה לנו חידושים נפלאים בכח התפילה, ושהיא דרך נפלאה להגיע לדבקות, אפילו למעלה ממדרגת האדם, בבחינת 'קפיצת הדרך'.
[1] 'מכתב מאליהו' ג' מעמ' 62, ובחלק ד' מעמ' 60.
מובא בחז"ל, שכאשר אנו משתדלים בתפילה להגיע לדבקות 'וחותרים חתירה' להתקרב אליו יתברך, ה' יתברך חותר כנגדנו, עד שאנו נפגשים, כביכול אִתו יתברך באמצע הדרך. הנהגה זו של רחמים מאִתו יתברך מקצרת לנו את הדרך בצורה משמעותית מעל לכוחותינו, בבחינת 'קפיצת הדרך' לטהרת ליבנו, וזהו חסד עצום ונפלא, ש'פתאום' חלף עבר עובי טמטום הלב. אנו מתפללים "וטהר לבנו...", וה' יתברך מטהר, דהיינו כנ"ל מקטין את עובי הטמטום וה'רצון לקבל' בשיעור שלמעלה ממדרגתנו.
אורך הגלות מקביל לעובי המחיצה וההסתר, ומשום כך התפילה והצעקה מקרבות את קץ הגאולה, הפרטית והכללית, כמו שמצינו בגאולת מצרים (שמות ב' כג'): "...וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל-הָֽאֱלֹהִים מִן-הָֽעֲבֹדָֽה". בתפילתנו ה' יתברך מקרבנו אליו יתברך למעלה מדרך הטבע.
'קפיצת הדרך' מוגדרת בפי חז"ל ה'קונה עולמו בשעה אחת', כדברי הגמרא (עבודה זרה יז.) במעשה דר' אלעזר בן דורדיא, אשר ע"י חטאיו המרובים טימא את נפשו וטמטם את ליבו, ואף על פי כן כאשר זכה לתפילה אמִתית פנימית בבכייה ומרירות מעומק הלב, הגיע לתשובה עד כדי מסירות נפש בדבקות, עד שיצאה נשמתו בתשובה, "ויצאה בת קול ואמרה רבי אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא".
דבר נפלא למדנו מהמעשה של ר' אלעזר בן דורדיא, שאם יתעורר האדם להתפלל באמת על ההתקרבות אליו יתברך, בתחינה שיבטל את טומאותיו וטמטום לבו, יזכה ל'קפיצת דרך' רוחנית, למרות שעדיין לא תיקן כלום בבחינת המעשה, ועדיין לא קיים את כל תנאי התשובה, כי סוד קבלת התשובה טמון בכח התפילה.
כבר אמר אדוני אבי זקני גאון ישראל מסלנט, שאף שלאחר החורבן ננעלו שערי תפילה, בדוק ומנוסה שעדיין ישנה תפילה אחת שנענית בכל עת, והיא תפילה על עזרה בעניינים רוחניים, וזוהי העצה היחידה לבקוע את טמטום הלב, וזהו 'הפתח כחודו של מחט' שבו אנו 'חותרים' לקראת ה' יתברך, והוא יתברך בחסדיו המרובים חותר כנגדנו ומחשיב לנו כאילו עשינו 'שווה בשווה' עמו יתברך, שנאמר (תהילים פה' ה'): "שׁוּבֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ...", שנינו כאחד[2].
[2] עיין 'מכתב מאליהו' ד' 262 ובכרך יום כיפור עמ' תקל"ה.