'קונטרס החסד'

כדי להתחיל בעבודה בדרך ל'תכלית', ראשית דרושה הדרכה והכנה נכונה מהבקיאים בעולמות הרוחניים - ולא לסמוך על סברתנו ושכלנו, והעיקר להתבטל לחז"ל הקדושים ולהדרכתם.


'על שלושה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים' (פרקי אבות א' ב').


מבאר רבינו יונה: "...רצה לומר, שנברא העולם בשבילם, מפני שהם רצון הקדוש ברוך הוא. רצה לומר, שנברא העולם בשביל בריותיו שעתידין להיות רצון לפניו על ידי עשיית אלה הדברים (תורה, עבודה וגמילות חסדים). ואלו השלשה הם עמוד גדול שבשבילם יגיעו לכל הדברים שאמרו חז"ל שהעולם עומד בשבילם".

מוסיף 'תפארת ישראל': רצה לומר, הנזהר בג' אלו עולמו עומד, שיש קיום לחיי עולם הזה ועולם הבא שלו".


לפיכך נתמקד בביאורם של אלו ג' עמודים על פי דרכינו בחיבור זה והיסודות שלמדנו, אמנם לצורך רצף הדברים שעסקנו עד כה בפרקים הקודמים והפנמתם בחרתי להותיר את ביאור 'עמוד התורה' לסוף, ולהתחיל מעמוד ה'גמילות חסדים' ומ'קונטרס החסד' המפורסם של הרב דסלר זצ"ל, מתוך התבוננות, הכרה והתקשרות ליסודות שלמדנו, ומן הסתם עמוד ה'גמילות חסדים' יקבל מקום מרכזי בחיי עבודת ה' של כל יהודי, ממדרגת פשוטי העם ועד מדרגת הצדיקים הדבקים בה' יתברך.


ריענון קצר: למדנו שהבורא יתברך הוא הטוב השלם, ודרך הטוב השלם להיטיב הטבה שלמה, על כן אינו חפץ ומסתפק בהטבה שיש בה חסרון ובושה, אלא רצונו יתברך שההטבה וההנאה של הנברא יהיו בשלמות, ללא בושה וחסרון כלל. לזו המטרה ברא הבורא יתברך את כל העולמות והנבראים לתכלית אחת, שהיא שלמות ההטבה ע"י הדבקות בו יתברך שהוא תכלית הטוב, מכח 'השוואת הצורה', ההתדמות למדותיו יתברך, בבחינת "והלכת בדרכיו" - במדת ההשפעה, כי ההתדמות ו'השוואת הצורה' היא עצם הדבקות.


הדרך לקניית מדותיו יתברך בזה העולם היא, עסק תורה ומצוות 'לשמה', דהיינו קניית תכונת ה'השפעה' וה'נתינה' בדיבור, מעשה ומחשבה.


הרב דסלר זצ"ל 'בקונטרס החסד' ('מכתב מאליהו' א' 32) מגלה לנו את נוסחת 'סוד הבריאה', שורש כל המציאות הרוחנית והגשמית בכלל[1] ושורש עבודת ה' בפרט, שהכל מורכב משתי בחינות בלבד: 'נותן' ו'נוטל' או 'משפיע' ו'מקבל'[2].

[1] עיין לעיל בנושא 'הנברא'.

[2] עיין לעיל בנושא ההתפתחות ההדרגתית, שה'רצון לקבל' - מדת הנטילה, היא הבריאה היחידה המחודשת, בבחינת 'יש מאין'.


'נותן' - תכונת הבורא יתברך, המשפיע לזולתו ללא קבלת תמורה, וההולכים בדרכיו, בדרכי החסד והרחמים, הקדושה והדבקות.


'נוטל' - תכונת ההולכים בדרכי האהבה העצמית, הפרוד והטומאה, היפך תכונת הבורא. ובעיקר הדגש על 'קבלת' מותרות.


לאחר כל ההקדמות בפרקים הקודמים, ולאחר שהיסודות ברורים ומוצקים, נשאר לנו רק להתבונן, לחפש ולזהות, בדיבורנו, מעשינו ומחשבתנו, האם אנו 'משפיעים' ודבקים בבורא יתברך מכח 'השוואת הצורה', או להבדיל 'נוטלים' מזולתנו ודבקים בתכונה המוגדרת כ'שינוי צורה', טומאה ומיתה רוחנית.


חזיתות רבות לפנינו הנגועות בנגע 'הנטילה' והאהבה העצמית, ומשום כך מיקום 'הנגע', ברוב המקרים, נסתר מֵאִתָּנוּ.

'קונטרס החסד' יעזור לנו לזהות ולהגדיר את מיקום הנגע ודרך תיקונו.


הרב דסלר זצ"ל מתחיל את 'קונטרס החסד' בהצהרה תקיפה: 'הרצון לקבל', מדת ה'נטילה', הוא שורש הרע בעצם (הוא יצר הרע, הוא השטן והוא מלאך המוות - בבא בתרא טז.) וכנגדו המלחמה הגדולה.

 

והכלל הוא: ככל ששיעור 'כח הנטילה' יגדל, כך יגדל 'שינוי הצורה' והפירוד ממנו יתברך.


דוגמא גסה ל'נטילה' הוא הגזלן, אשר בכח ובגלוי נוטל מחברו. או הגנב - אשר נוטל בלא דעת הבעלים ובסתר.

ויש נטילה יותר מעודנת אשר במשפט בני-אדם לא נראה שנעשה שום עוול, אך במבט האמת הם מוגדרים כ'נוטלים', כגון אוהבי המתנות, הירושות ונטילת הצדקה, וכן אוהבי הבצע והרווחים הגדולים יֵתר על יגיעם, וכן כאלה אשר יעבידו את פועליהם ושכיריהם לעבוד עבורם עבודה קשה במיעוט התשלומים.


כל אלה ודומיהם נטילתם מרובה ונתינתם מועטת. וגם המעט אשר יתנו, שורש כוונתם ליטול שבעתיים כנגדו. וכמובן שההולכים ב'כח הנטילה' לא רק שמזיקים לעצמם, אלא גם מעוררים ומגבירים קנאה, שנאה ותחרות בעולם, מדות המביאות לידי צער, מלחמות, ייסורים, חולאים רעים ומיתה קדומה בעולם.


אומרת הגמרא: "אמר אביי ואיתימא (ויש אומרים) ר' יצחק, הרוצה להנות יהנה כאלישע[3] ושאינו רוצה להנות אל יהנה כשמואל הרמתי שנאמר (שמואל א' - ז' יז'): 'וּתְשֻׁבָתוֹ הָרָמָתָה כִּי שָׁם בֵּיתוֹ...' וא"ר יוחנן, שכל מקום שהלך שם ביתו עמו (כדי שלא יהנה מאחרים כלל)".

[3] מִתְרַצֶּה לקבל את ההנאה על דעת שישלם גמול, אחר שיודע בעצמו שבידו לשלם ('מאירי' ועיין עוד במלכים ב  ד' יג').

 

ואמר החכם מכל האדם: "...וְשׂוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה" (משלי טו' כז') - 'יחיה' ממש, חיים אמִתיים רוחניים, דהיינו אם אדם מבין ומפנים באמת שכל 'קבלה לעצמו', רק מרחיקה אותו מה' יתברך, ממקור הטוב בסוד 'שינוי הצורה', ודאי שירגיש סלידה מכל 'נטילה', וישנא כל 'קבלה' המרחיקה אותו מ'התכלית' - מהדבקות בטוב האמִתי.

 

ואומרת הגמרא (חולין מד: - מה.): "'יגיע כפיך כי תאכל, אשריך וטוב לך' (תהילים קכח) - רב זביד אמר: זוכה ונוחל שני עולמות - העולם הזה והעולם הבא. והכי דרשינן (וכך דורשים): 'אשריך' - בעולם הזה, 'וטוב לך' - בעולם הבא.

 

רבי אלעזר, כי הוו משדרי ליה מבי נשיאה מידי (כאשר שהיו שולחים לרבי אלעזר מתנה מבית הנשיא), לא שקיל (לא לקח)! כי הוו מזמני ליה (וכשהיו מזמינים אותו לאכול אצלם), לא אזיל (לא הלך). אמר (רבי אלעזר והסביר את טעמו לנשיא): וכי לא קא בעי מר דאיחי!? (וכי אין רצון כבודו שאחיה), דכתיב 'שונא מתנות יחיה'.

 

רבי זירא, כי משדרי ליה, (כאשר היו שולחים לרבי זירא מתנה), לא שקיל (לא לקח), אבל כי הוו מזמנין ליה (אבל כשהיו מזמינים אותו לאכול אצלם), אזיל (היה הולך). אמר רבי זירא (להסביר טעמו): אתייקורי הוא דמתייקרו בי (הם מתכבדים בנוכחותי בסעודתם, ואין זו מתנה עבורי, אלא הנאה עבורם, ובכך אני משפיע ולא מקבל מתנת חינם - מקבל על מנת להשפיע)".

 

הצדיקים, אשר דבקים במדת קונם מקפידים בכל דיבור, מעשה ומחשבה להיות 'נותנים', וכל כיסופם לעשות את רצון ה' במחשבה טהורה לתועלת הזולת.

 

מספרים על בעל 'החפץ חיים' זצ"ל אשר לא רצה להתפרנס מתורתו, ומשום כך פתח חנות מכולת, וכמובן כל הקונים נהרו לחנותו כי סחורתו היתה מעולה, המדה גדושה והמשקל מכריע ללוקח תדיר. ראה הצדיק שבכך נפגעת פרנסתם של שאר החנוונים, צמצם את שעות הפתיחה לשעתיים ביום בלבד. ראה הצדיק שגם עצה זו לא הועילה, סגר חנותו לגמרי ובכך התחסד עם קונו וזולתו.

 

מדרכי הצדיקים להיות נתינתם רבה ונטילתם מועטת, וגם זה רק מהסיבה אשר מוכרחים המה בו למען יתאפשר להם לתת ולהשפיע, משאת נפשם - ההתדמות לקונם.

 

ע"פ זה מבאר הרב דסלר זצ"ל את ההפרש בין מדרגת אברהם - איש החסד למדרגת נח - איש צדיק. נח בודאי עשה חסד מאהבה, אם כי היה זה ממדת הצדק - עשה את חיובו, אבל אברהם אבינו עליו השלום התחסד עם קונו, הוא הגיע למדת נתינה וחסד שנבעה משאיפה ושלמות מתוך עצם מהותו ללא חיובים חיצוניים, כמו שאומרים חז"ל שהיה ממתין ומצפה לאורחים, וכשאלה לא הגיעו היה מצטער שנמנעה ממנו מצוות החסד, משאת נפשו ('מכתב מאליהו' ב' 179).