עבודת הַ'מַּרְאָה'
חז"ל הקדושים קובעים יסוד בנפש האדם (קידושין ע:), "כל הפוסל, במוּמו פוסל", דהיינו האדם ע"פ פנימיותו, תכונותיו מפרש בליבו את המציאות, אם לטוב אם למוטב.
על פי זה מובא להלכה183: "...הפוסל את אחרים תמיד, כגון שנותן שמץ במשפחות או ביחידים ואומר עליהן שהן ממזרים, חוששין לו שמא ממזר הוא, ואם אמר להן שהם עבדים, חוששין לו שמא עבד הוא שכל הפוסל במומו פוסל (קדושין ע.)...".
יסוד זה הוא כלי נפלא למחפש האמת וההשגחה הפרטית, עד שגדולי הצדיקים והחסידות עסקו בו ונתנו לנו בו דרך של הסתכלות חדשה על העובר עלינו, דרך המבוססת על אמונה וביטחון במדרגה גבוהה מאוד, המקנה לנו כלים לעבודת תיקון הרע שבקרבנו.
מעניין זה מובא בספר 'תולדות יעקב יוסף'184 (פ' לך לך) בשם ה'בעל שם טוב' זצוק"ל, וכך לשונו: "...שמעתי ממורי (ה'בעל שם טוב' זצוק"ל) שאם נזדמן שראה דבר עבירה או שמע על אחד, יבחין שיש בו שמץ עבירה זו185, ושירגיש לתקן את עצמו... שידע שהוא ניתן לו לראות כדי שיסור הוא עצמו מרע ויתקן את עצמו שיהיה טוב, ואז גם הרשע יחזור בתשובה, אחר שיכליל אותו עמו ע"י אחדות הנ"ל שכולם אדם אחד186..."
מוסיף בעל ה'מאור עיניים'187 (במדבר חקת): "...ידוע כי יש ס' רבוא אותיות לתורה וכנגדן יש ס' רבוא שרשי נשמות, אף שיש בישראל כהנה וכהנה על כל פנים העיקר הם ס' רבוא שרשים, והמותר (ומה שיש יותר), באין מחילוק הניצוצות. וכל אחד מישראל יש לו אות בתורה, ואורייתא וקב"ה חד (זח"ג שג) והוא חלק אלוה שבקרב האדם, הוא ממש אותו האות שמשם שורש נשמתו, והאות משפיע על האדם שפע וחיות הקדושה... ספר תורה שחסר ממנה אות אחת פסולה, ואינה נחשבת לתורה מטעם זה, כי כל אות חשוב תורה להצטרף כולם יחד... ולכך אומרים קודם כל תפלה, הריני מקבל עלי מצות עשה של ואהבת לרעך וגו', כי הכל הוא אחדות גמור כמו התורה שנקראת תורה בהצטרף כל האותיות כולן... ה'בעל שם טוב', נפשו בגנזי מרומים, אמר שהצדיק הגמור שאין רע בקרבו אין רואה שום רע על שום אדם, אך מי שרואה שום רע בחבירו, העניין הוא כמו שמסתכל בַּמַּרְאָה, אם פניו מטונפין רואה גם כן בַּמַּרְאָה כך, ואם פניו נקיים אינו רואה בַּמַּרְאָה שום דופי, כמו שהוא כך רואה. וזהו "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט, יח) פירוש "כמוך", כמו שאם יודע האדם בעצמו שום רע בקרבו, משום הא אינו שונא את עצמו, אף ששונא הרע שבקרבו, כך גם כן על חבירו כי באמת הכל אחד, כי הלא גם לחבירו יש גם כן חלק אלוה כמוהו ויש לו אות בתורה...".
ע"פ יסוד זה מיישב הרב דסלר זצ"ל ('מכתב מאליהו' ה' 435) כיצד הצליח עֵשָׂו הרשע לרמות את אביו יצחק, וכך ביאורו:
יצחק אבינו, בזמן העקידה התעלה למדרגה השלמה בביטול היש - ביטול שלם של אנוכיותו, עד שלא היה שייך שיבחין בצורה גשמית כלל, אלא לפי צורתו ותכליתו הרוחנית המתוקנת. ומפני זה היה אפשר שעֵשָׂו יצליח להערים ולשקר את אביו, שכיוון שליצחק אבינו לא היתה שייכות לרע, גם לא היתה באפשרותו לראות רע כלשהו בעֵשָׂו, ועל כן האמין שעֵשָׂו באמת רוצה לדעת כיצד מעשרין את המלח וכו'.
רבי לוי יצחק מברדיטשוב מכליל ביסוד הַמַּרְאָה, במדרגתה הגבוהה, את כל המציאות כולה לעבודתו יתברך, לא רק ראיית הרע, וכך לשונו: "או יאמר, שהנחמה כפולה במה שכל הסיבות אף על פי שאינם נראים נוגעים אלינו, הם בשבילנו. "כִּי זֶה אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ עוֹלָם וָעֶד הוּא יְנַהֲגֵנוּ עַל מוּת" (תהלים מח, טו), 'אלהים' (פירוש) סיבות כל הסיבות, 'אלהינו' (פירוש) שכל הסיבות הסובבים הם בשבילנו, כמאמר חכמינו ז"ל (סנהדרין לז, א) חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם. וזהו יאמר 'א-להיכם' (קדושת לוי דברים לשבת נחמו).
התברר, שבמבט האמת, לכל אחד מישראל על פי ערכו ומדרגתו ניתנה האפשרות להתחבר למערכת רוחנית מדהימה ומאתגרת שבסגולתה להציף אותנו במבול של מידע אודות פנימיותנו הנסתרת, כאדם המסתכל בַּמַּרְאָה לראות את המכוסה ממנו, "על דרך שרמזו רז"ל (נגעים פ"ב מ"ה) כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו... ואפילו יעשה כל עבירות אינו רואה שום חרפה ומיאוס בדבר, מה שאין כן כשרואה אדם אחר עושה כך או אפילו קל ממנו הרבה, אזי מבין מיד שהוא עבירה" (ערבי נחל במדבר שלח - דרוש א).
הרב דסלר זצ"ל מלמד אותנו שניתן להשתמש ב'הבחן הַמַּרְאָה' גם לעבודה שבין אדם למקום, וכך לשונו: "כלל הוא, שאין אדם משיג במדות ה' יתברך אלא לפי מה שיש בו כעין אותן המדות, כדכתיב: "עִם חָסִיד תִּתְחַסָּד...", שרק החסיד מכיר חסדו יתברך" (מכתב מאליהו א' 144).
נמצא, שעיקר העבודה ב'הבחן המראה' היא התבוננות נקיה ואמיתית בסובב אותנו, פרשנות המבוססת על אמונה נטולה נגיעות.
אמנם לאחר בירור אמיתי של הנצרך לתיקון, לא נשאר לנו אלא להתחנן לבורא עולם הטוב והמיטיב שייתן יצרנו בידנו לעבודתו יתברך בדרך ל'השוואת הצורה' ו'התכלית', כי אמרו חז"ל: (סוכה נב:) 'ואלמלא הקדוש ברוך הוא שעוזר לו - אינו יכול לו'.
אך חשוב לזכור ש'הבחן הַמַּרְאָה' ניתן לנו, אך ורק לקרב אותנו לבורא עולם ולא ח"ו להרחיקנו, כי קרוב הדבר שהאדם ייקח את הדברים שהוא אמור לייחס לתיקון עצמו למקום של יאוש והלקאה עצמית, בִמקום ראיית חסדו יתברך החפץ בתיקוננו השלם.
במדה ובשיעור שנקנה בפנימיותנו את מדת החסד ו'הנתינה' כך נבחין בחסדים שה' יתברך עושה עמנו.
183 רמב"ם, הלכות 'איסורי ביאה' פרק יט'.
184 רבי יעקב יוסף הכהן (כ"ץ) שהיה גדול תלמידי הבעש"ט עם המגיד ר' דב ממזריטש.
185 כי ברוב המקרים אדם מבחין ברע שבחברו ב'גודלו המופרז' ואינו יכול ליחסו לעצמו, לכן צריך להתבונן ולחפש לפחות שמץ מינהו.
186 "ואי אפשר לאדם שיקיים רמ"ח להשלים כל ימי השנה, כי כמה מצות שיש באחד מה שאין בחבירו, כגון שזה כהן, וזה לא גירש את אשתו, וכהנה רבות. רק כשיש אהבה שהוא אחדות נעשה כולם אדם אחד, ובין כולם נשלמו רמ"ח פקודין" ('תולדות יעקב יוסף לך לך). ועיין עוד בנושא 'אזמרה'.
187 רבי מנחם נחום ב"ר צבי טברסקי נולד בשנת תצ"ה (1735) באוקראינה. אביו היה מתלמידי הבעש"ט הראשונים, וגם הוא זכה לקירבתו. ולאחר פטירתו היה לתלמידו של רבי דב בר ממזריטש. והוא מייסדה של חסידות טשרנוביל.