המאמין בייחודו יתברך ובהשגחה פרטית ואינו מיחס כוחות לטבע ולמקריות, הבורא יתברך יכול 'לדבר' עמו דרך הטבע, בשפת הרמזים והסימנים.
למשל, לאדם המאמין ה' שולח ייסורים כדוגמת העוון שבידו, כדי לעוררו להבין סיבת החטא ואופן התיקון. אם כי לאדם התולה את המציאות ביד המקרה, יינתנו ייסורים נסתרים, לא כדוגמת העוון, מדה כנגד מדה, ובדרך שאדם רוצה ללכת בה מוליכין אותו.
וכך אומרת התורה הקדושה (בחוקותי כו' כג'-כד'): "וְאִם בְּאֵלֶּה לא תִוָּסְרוּ לִי וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי קֶרִי וְהָלַכְתִּי אַף אֲנִי עִמָּכֶם בְּקֶרִי וְהִכֵּיתִי אֶתְכֶם גַּם אָנִי שֶׁבַע עַל חַטּאתֵיכֶם".
מבאר 'אור החיים' הקדוש: "פירוש שלא יביא עליהם ייסורים מכוונים על חטאתם כמו שעשה מקודם שהיה מביא כחטאתם, על דרך אומרו (תהלים סב' יג'): '...תְשַׁלֵּם לְאִישׁ כְּמַעֲשֵׂהוּ', כי זה יעורר לב נרדם וישכילו להיטיב מעשיו שכנגדם באה אליו הרעה, ואמר ה' כי אם ילכו עמו בקרי ולא ישכילו למעשה ה' אשר יעורר לבם בכיוון ייסורין כנגד עונותיהם גם הוא ילך עמהם בקרי ויביא עליהם ייסורין שאין להם דמיון למעשיהם הרעים...".
כאשר אדם מקבל ייסורים באמונה, מקיים לכל הדעות מצוה מהתורה: "וְיָדַעְתָּ עִם לְבָבֶךָ כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ ה' אֱלוקיךָ מְיַסְּרֶךָּ" (דברים ח' ה').
מובא בספר 'אגרא דפרקא': "וקבלתי, בעת שיזדמן לאדם איזה עיגום וצער יזכיר ויאמר הפסוק: 'רְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטּאותָי' (תהלים כה' יח') בכדי שישים אל ליבו, שהוא בהשגחת הבורא על עוונותיו, כי כמה וכמה עוונות יש לאדם שאינם מתכפרים ע"י תשובה, תשובה ויום הכיפורים תולים וייסורים ממרקים, וה' יתברך שולח לו ייסורים קלים כדי לכפר על עוונותיו. וזה שאמרו רבותינו ז"ל (ערכין טז:) 'עד היכן תכלית ייסורין? אמר רבי אלעזר כל שארגו לו בגד ללבוש ואין מתקבל עליו... גדולה מזו אמרו אפילו נתכוונו למזוג בחמין ומזגו לו בצונן, בצונן ומזגו לו בחמין... אפילו נהפך לו חלוקו... אפילו הושיט ידו לכיס ליטול שלש ועלו בידו שתיים...' והוא דווקא שמשים אל ליבו שכל תנועותיו בחפץ הבורא" עכ"ל.
