'מקבל' על מנת...

למדנו בנושא 'משפיע ומקבל' ובנושא 'התפתחות הדרגתית' שתכלית הבריאה להגיע למדרגת 'מקבל על מנת להשפיע', דהיינו להגיע למדרגה הנעלה, אשר נוכל לקבל את תכלית ההטבה מבוראנו, רק על מנת לעשות לו נחת רוח, כי כל חפצו להיטיב לנבראיו הטבה שלמה ללא בושה ממתנת חינם (עיין שם). 

משל למה הדבר דומה? לאורח עני שהוזמן לסעודה אצל אחד הגבירים. באופן טבעי, התבייש האורח לאכול, למרות שהיה רעב. הבחין בכך הגביר והתחיל להפציר בו שיאכל, והוסיף והסביר לאורח בטוב טעם ודעת שזכות מצוות החסד והכנסת האורחים שלו תלויה בהסכמתו להנות מסעודתו, לאחר הפצרות רבות זכה האורח להבין ולהשתכנע שבעצם הוא אינו 'מקבל', אלא 'נותן' - נותן נחת רוח לגביר החפץ להיטיב. על כן התרצה האורח לאכול ולהנות מאותה סעודה, רק שהפעם כבר לא התבייש כלל, מאחר שעבר לצד המשפיע - ה'נותן' נחת רוח לגביר, ולא כ'מקבל' מתנת חינם.

"... אחרי אשר עיקר כוונת הבריאה היא להיטיב לברואיו, ואם כן יתכן, כי העבודה היותר חשובה ומקובלת, תהיה על מנת לקבל פרס, כי יעבוד על מנת שיטיב לו, שיגיע מזה נחת רוח לפניו יתברך שמו ('נתינה')... אם חסיד כזה יעבוד על מנת לקבל פרס, זו היא העבודה הגבוהה, העולה היא למעלה, כי זה הכוונה בברואיו לטוב להם" ('רוח חיים' על פרקי אבות' א' ג')¹¹⁸.

חשוב לדעת, שיש עניין גדול שאדם ידע את המדרגות העצומות שאליהם הוא צריך לשאוף, בבחינת "חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אברהם יצחק ויעקב" (תדא"ר כ"ה), שהגיעו לשלמות, אם כי במקביל לשאיפה לשלמות, אנו צריכים לדעת את מקומנו בסולם העלייה ואת המדרגה הבאה בעבודה.

הרב דסלר זצ"ל מזהיר בל נכשל בעבודה שאינה מתאימה למדרגתנו, בבחינת "וזר לא יקרב"¹¹⁹, כי רק האדם 'הקדוש' רואה את עצמו מוכרח לרדת לענייני העולם הזה כדי להשתמש בהם לעבודת הבורא ולהעלות את ניצוצות הקדושה לתקן את העולם הזה כרצון הבורא, אולם 'הטהור', למרות מדרגתו הגבוהה, עדיין לא הגיע למדרגה זו בה יוכל לעשות 'שלום' עם היצר הרע, אף שמצד האמת דרושה ההנאה לשלמות הברכה, אסור לו להתקרב אל ההנאה כדי להשתמש בה לעבודת הבורא (מחשש שלא יצליח להנות לשם שמים - 'שינוי צורה', מיתה רוחנית), ורק מי שהגיע למדרגה הרמה של 'הקדוש' - 'מקבל על מנת להשפיע', העושה יצר הרע לטוב יוכל לעשות כן.

אומר בעל התניא: "אך על מעלת צדיק גמור הוא שאמר רבי שמעון בר יוחאי: ראיתי בני עליה והם מועטים כו', שלכן נקראים בני עליה, שמהפכין הרע ומעלים אותו לקדושה, כדאיתא בזוהר בהקדמה, שכשרצה רבי חייא לעלות להיכל רבי שמעון בן יוחאי, שמע קלא נפיק (קול יצא) ואמר: מִי מִכֶּם שֶׁהוֹפְכִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְטוֹעֲמִים מַר לְמָתוֹק טֶרֶם בּוֹאָם לְכָאן וכו' (פרק י').

118 עיין שם עוד על מדרגת משה רבינו ע"ה.

119 'מכתב מאליהו' ג' 152-153. ועיין בהרחבה ב'מסילת ישרים' בביאור מדת הקדושה.