"שנצטוינו להאמין כי השם יתברך הוא הפועל כל המציאות, אדון הכל, אחד בלי שום שיתוף, שנאמר (דברים ו' ד'): "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" ...'שמע' כלומר, קבל ממני דבר זה ודעהו והאמן בו, כי ה' שהוא אלוקינו אחד הוא... ידוע כי זה עיקר אמונת כל בני העולם, והוא העמוד החזק שלֵב כל בן דעת סמוך עליו.
ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות, והעובר על זה ואינו מאמין בייחודו ברוך הוא, ביטל 'עשה' זה וגם כל שאר מצוות התורה. כי כולן תלויות באמונת אלוקותו ויחודו, ונקרא כופר בעיקר, ואינו מכלל בני ישראל, אלא מכלל המינין, והבדילו השם לרעה, והמאמין בשם ובוטח בו ישגב. וזאת אחת מן המצוות שאמרנו בתחלת הספר שהאדם חייב בהן בהתמדה, כלומר שלא יפסק חיובן מעליו לעולם, ואפילו רגע קטן" (ספר החינוך מצוה תיז').
"היסוד השני: יחוד ה' יתברך, כלומר שנאמין שזה הוא סיבת הכל אחד, ואינו כאחד הזוג, ולא כאחד המין, ולא כאיש האחד שנחלק לאחדים רבים, ולא אחד כמו הגוף הפשוט האחד במניין שמקבל החלק לאין סוף, אבל הוא ה' יתברך אחד באחדות שאין כמותה אחדות. וזה היסוד השני מורה עליו מה שנאמר: שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" (פירוש המשנה לרמב"ם סנהדרין י').
מובא עוד בספר 'דרך השם' לרמח"ל (א' א'): "כל איש מישראל צריך שיאמין וידע שיש מצוי ראשון, קדמון ונצחי, והוא שהמציא וממציא כל מה שנמצא במציאות, והוא הא-לוה.
עוד צריך שידע, שהמצוי הזה יתברך שמו, אין אמיתת מציאותו מושגת זולתו כלל, ורק זה נודע בו, שהוא מצוי שלם בכל מיני שלמות ולא נמצא בו חסרון כלל".
מובא בספר 'אור יחזקאל' ('אמונה' עמ' ע'): "שכיון שכל תכלית הבריאה היא ההכרה בייחוד, ולכן נתן הקדוש ברוך הוא נסיונות בעולם כדי שלמרות כל הקשיים יכירו האמת. ומי שיעמוד בזה ויכיר האמת הוא הזוכה...".
ומוסיף: "לעינינו נראה הנהגה טבעית כאילו סיבות פועלות, וכל סיבה פועלת דבר מסוים, אך חייבים אנו לדעת כי הכל יד ה', וכולו רוחניות ואין שום מקום לגשמיות כלל. וזו נפלאות הבורא להראות כאילו יש גשמיות בעולם, אך האמת השלם ש"אין עוד מלבדו", ואפילו בחללא דעלמא כל הבריאה כולה היא אין עוד, רק רוחניות. ורק רצונו יתברך הוא קיום העולם ורק בעיני האדם הדלות נראה שיש גשם והנהגה טבעית... אך עלינו לדעת ולהבין יסוד האמונה, שאין כל סיבות לדבר, כי הכל הוא רצונו יתברך... " ע"כ.
"והנה, עיקר עבדות ה' היא, להשיג אלוקותו יתברך שמו, ולהדבק באין סוף ב"ה. וזאת היא גבוה מעל גבוה, ולאו כל אדם זוכה לזה. ובאיזה דרך ישכון האור לבא להשגה זאת - לזה תקנו לנו חז"ל, שֶׁיִּקְרָא אדם קריאת שמע שחרית וערבית, שֶׁיִּקְרָא 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד' על כוונה זו, שימליך להקב"ה למעלה ולמטה, וארבע רוחות העולם. וכשיאמר פסוק זה בבוקר ובערב בכוונה זו, ובהשתוקקות גדול עד כלות הנפש אליו יתברך שמו - יוכל להיות דבוק בו יתברך שמו כל היום וכל הלילה. אך, מי שעדיין לא תיקן מדותיו כראוי, ולא שָׁבַר תאוות הגשמיות, לא יוכל לקרוא פסוק זה ולומר 'אחד' על הכוונה זו ברור וצלול, כי מחשבות זרות עדיין שולטין בו ומבלבלין אותו, וכפי מה שמזדכך עצמו - כן הוא ממליך אותו יתברך שמו בשעת אמירת שמע ישראל" ('מאור ושמש' בראשית).
