הגמרא (בבא קמא טז.) מביאה ברייתא המלמדת ש"שדרו של אדם לאחר שבע שנים נעשה נחש, והני מילי (מדובר באדם) דלא כרע במודים (של תפילת העמידה)"
ב'תורת חיים' מבואר: שה' יתברך עושה חסד תמידי עם כל אדם בכל עת ובכל רגע, והיה ראוי שיעמוד אדם מהבוקר עד הערב להודות ולברך את ה' יתברך על כל החסדים שעושה עמו בכל עת, בבחינת 'מחדש בכל רגע תמיד מעשה בראשית', בבחינת להיטיב לנבראיו.
אך כיון שמן הנמנע לעמוד כל היום ולהודות, לשם כך תיקנו לנו חז"ל את ברכת 'מודים אנחנו לך' בתפילת העמידה. ומי שאינו כורע ב'מודים' אין הודאתו הודאה, ושדרתו נהפכת לנחש, כאותו נחש קדמוני שהיה מהלך בגאווה ובקומה זקופה וכופר בו יתברך.
