בתחילת ה'התבודדות' רצוי מאוד להתגבר על המפריעים ולהגיע ל'ישוב הדעת', דהיינו לחפש מקום שקט, רצוי בטבע, שבו יש אפשרות לעצור, לנשום עמוק ו'לנתק' את עצמנו מ'מרוץ החיים', ממחשבות, בלבולים ודאגות, הנובעים בשורשם מהרגשת 'האני' והדמיון שב'כוחי ועוצם ידי'.
וכך לשון ה'מסילת ישרים': "...(וזוהי) עצת פרעה הרשע שאמר (שמות ה'): 'תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל הָאֲנָשִׁים וְיַעֲשׂוּ בָהּ, וְאַל יִשְׁעוּ בְּדִבְרֵי שָׁקֶר', שהיה מתכוון שלא להניח להם רווח כלל לבלתי יתנו לב או ישימו עצה נגדו, אלא היה משתדל להפריע לבם מכל התבוננות בכח התמדת העבודה הבלתי מפסקת. כן היא עצת היצר הרע ממש על בני האדם, כי איש מלחמה הוא ומלומד בערמימות, ואי אפשר להימלט ממנו, אלא בחכמה רבה והשקפה גדולה".
"אמר זקני הגרי"ס זצ"ל שהמצוה הראשונה היא: שבראש וראשון יהיה האדם לבר-דעת. מהו בר-דעת? מתיישב, עושה חשבון עם נפשו, וכן הנהגתו יש בה טעם וריח" ('מכתב מאליהו' ה' 97).
