ידיעה ובחירה
בדרך כלל סוגיות מעין סוגית 'הידיעה והבחירה', מאוד מורכבות ומרתיעות גדולים וטובים, ובצדק. במאמר זה איננו באים להציע ישובים לסתירות במחשבה שהם מולידות, אלא להציע איך לחיות איתם בשלום. כלומר אם חז"ל הקדושים, למרות הסתירה, בחרו לגלות לנו את עניין 'הידיעה', ודאי שהיא נצרכת לעבודת ה'. לכן ננסה לתת קוים כלליים בנושא, בבחינת 'דרך המלך'.
המשנה בפרקי אבות (ג' טז') אומרת: "הכל צפוי והרשות נתונה".
חז"ל במשנה זו קיפלו בקצרה את כל נושא 'הידיעה והבחירה' וגילו לנו אמיתה בסוד הבריאה.
מבאר הרמב"ם231: "זה המאמר כולל עניינים גדולים מאוד... כל מה שבעולם ידוע אצלו יתעלה והוא משיגו, והוא אומרו: "הכל צפוי". אחר כך אמר: ולא תחשוב שבהיותו יתעלה יודע הפעולות, יתחייב ההכרח, ושיהיה האדם כפוי על פעולה מן הפעולות. אין הדבר כן, אלא כל אדם בוחר במה שיעשהו, והוא אומרו: "והרשות נתונה", רצונו לומר: רשות כל אדם נתונה לו, כמו שבארנו בפרק השמיני".
מוסיף הרמב"ם לבאר232: "שמא תאמר והלא הקב"ה יודע כל מה שיהיה (הכל צפוי), וקודם שיהיה ידע שזה יהיה צדיק או רשע או לא ידע. אם ידע שהוא יהיה צדיק, אי אפשר שלא יהיה צדיק, ואם תאמר שידע שיהיה צדיק, ואפשר שיהיה רשע, הרי לא ידע הדבר על בוריו233 (וכי יש חסרון בבורא יתברך, ח"ו?! ועוד, הרי ידיעת הבורא היא מציאות בעצם ולא כידיעת בשר ודם). דע שתשובת שאלה זו ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים וכמה עיקרים גדולים והררים רמים תלויים בה, אבל צריך אתה לידע ולהבין בדבר זה שאני אומר. כבר בארנו בפ' שני מהלכות יסודי התורה שהקב"ה אינו יודע מדעה שהיא חוץ ממנו כבני אדם שהם ודעתם שניים. אלא הוא יתעלה שמו ודעתו אחד ואין דעתו של אדם יכולה להשיג דבר זה על בוריו וכשם שאין כח באדם להשיג ולמצוא אמיתת הבורא שנאמר (שמות לג' כ'): "...כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי" כך אין כח באדם להשיג ולמצוא דעתו של בורא. הוא שהנביא אמר (ישעיה נה' ח'): " כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי נְאֻם ה' ". וכיון שכן הוא, אין בנו כח לידע היאך ידע הקב"ה כל הברואים והמעשים (אלא חייבים אנו להאמין) אבל נדע בלא ספק שמעשה האדם ביד האדם ואין הקב"ה מושכו ולא גוזר עליו לעשות כך (הרשות נתונה). ולא מפני קבלת הדת בלבד נודע דבר זה אלא בראיות ברורות מדברי החכמה. ומפני זה נאמר בנבואה שדנין את האדם על מעשיו כפי מעשיו אם טוב ואם רע וזה הוא העיקר שכל דברי הנבואה תלויין בו" עכ"ל.
נמצנו למדים ע"פ הרמב"ם:
מושכל ראשון - "הכל צפוי", כלומר כל המציאות בעבר, בהווה ובעתיד ידועה ונקבעה מראש, בבחינת 'סוף מעשה במחשבה תחילה'234.
מושכל שני - "הרשות נתונה", כלומר יש בחירה לאדם לבחור בין טוב לרע ובכחו ובבחירתו ליצור מציאות, שנאמר (דברים ל' יט'):
"הַעִידתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ".
ע"פ השכל האנושי שתי העובדות הללו סותרות זו את זו235, שהרי אם העבר, ההווה והעתיד נקבעו מראש על כל פרטי פרטיהם ללא אפשרות לשינוי236 כיצד עדיין נשארה בחירה?
לפיכך היסוד הראשון והעיקרי בסוגית 'ידיעה ובחירה' לעניין עבודת ה' היא האמונה, דהיינו להאמין לדברי חז"ל באמונה תמימה ש'הכל צפוי' וגם להאמין ש'הרשות נתונה', וחסרון הבנתנו והשגתנו אינו גורע ומחסר כלל וכלל מאותה אמת237. ויותר מזה אומר הרב דסלר זצ"ל238 שערבוב התחומים הוא שורש התמיהות שאנו נתקלים בהן במחשבתנו ומקור הבעיות שלכאורה פתרונן רחוק מהשגתנו, אולם היצר הרע מתאמץ להחליף לנו את הגדרים, דהיינו לעורר בנו קושיות מהסתירות השונות למען הגביר בנו את ההסתר משני הצדדים.
לכן חשוב לנו לדעת שעיקר עבודתנו מצטמצמת בהשגות שבתוך הבריאה והבחירה, דהיינו בַבחינה של 'הרשות נתונה', שהוא הגילוי הנכון לפי מדרגתנו, ומאידך הבחינה של 'הכל צפוי', שהוא ניצוץ מהעולם העליון, תכליתו לברר לנו את הגבלותינו וקטנותנו ולהצילנו מהגשמת הבורא ח"ו239, ואין כל סתירה בין שני אופני ההשגה, שתיהן נצרכות במקומן ומתאחדות בתכליתן.
עוד בעניין 'העבודה', כותב הרב דסלר זצ"ל ב'קונטרס הבחירה' ('מכתב מאליהו' א' 113): "כל אדם יש לו בחירה, היינו בנקודת פגישת האמת שלו עם האמת המדומה - תולדת השקר. אבל רוב מעשיו הם במקום שאין האמת והשקר נפגשים שם כלל. כי יש הרבה מן האמת שהאדם מחונך לעשותו, ולא יעלה על דעתו כלל לעשות ההיפך, וכן הרבה אשר יעשה מן הרע והשקר, שלא יבחין כלל שאין ראוי לעשותו. אין הבחירה שייכת אלא בנקודה שבין צבאו של היצר הטוב לצבאו של היצר הרע... (באופן שיש ניגוד רצונות) אמנם נקודה זו של בחירה אינה עומדת תמיד על מצב אחד, כי בבחירות הטובות האדם עולה למעלה, היינו שהמקומות שהיו מערכת המלחמה מקודם, נכנסים לרשות היצר הטוב. ואז המעשים הטובים שיוסיף לעשות בהם יהיה בלי שום מלחמה ובחירה כלל, וזהו 'מצוה גוררת מצוה'.
וכן להיפך - הבחירות הרעות מגרשות היצר הטוב ממקומו, וכשיוסיף לעשות מן הרע ההוא יעשנו בלי בחירה, כי אין עוד אחיזה ליצר הטוב במקום ההוא. וזהו שאמרו חז"ל (אבות ד' ב') 'עבירה גוררת עבירה', וכן 'כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה, הותרה לו' (יומא פו:)".
נמצא, שנקודת הבחירה מותאמת אישית ומשתנה מאדם לאדם בהתייחס לבחירותיו, ואפילו באדם אחד היא מותאמת למדרגת אמונתו ובטחונו בה' יתברך, למשל, ההבדל בין אדם הנזהר מלהיכשל בלשון הרע לבין אדם שאינו נזהר, הוא במדרגת האמונה ויראת השמים שלו, וככל שיתחזק בתורה ויראת שמים נקודת בחירתו תשתנה למקום גבוה יותר, וכך גם בכל המצוות.
וכן למשל בעניין הכעס, ככל שמדרגת האמונה של האדם יותר מוחשית בהכרה שהכל מה' ולטובה, כך נקודת הבחירה תעלה לגבול ולנסיון דק וזך יותר ויוכל האדם להבחין בשעת נסיון שאין לו עסק עם אדם כזה או אחר, אלא רק עם מסובב הסיבות, שתכליתו אחת, להיטיב לנבראיו240.
נמצא, כשאדם מתעלה ע"י תורה ומצוות למדרגה מוחשית, ב'השבה אל הלב', של 'אין עוד מלבדו' הוא מבין שההשתדלות של אתמול, היום מיותרת, ומה שייחס אתמול לכחו, בעצם היה כח ה' שפעל ועשה, וכך מתעלה ועולה בסולם האמונה ובטחון עד שמגיע למדרגת אמונה כל כך גבוהה שנקודת הבחירה נותרה ברצון בלבד - לרצות לעשות את הטוב והישר בעיני ה', ומלבד זאת, הכל בידי ה' יתברך.
אם כי, יש מדרגה גבוהה יותר של השגה ובהירות הדעת שבה לכאורה מתבטלת הבחירה כמובא ב'ליקוטי מוהר"ן' וכך לשונו241: "...ודע, שזה עיקר כח הבחירה, כל זמן שהשכל אין כל כך גדול להבין הידיעה והבחירה, אזי כח הבחירה על מקומו, כי יש בידו כח לבחור החיים או היפוכו, אבל כשיכנס (אור) המקיף הזה לפנים, ואז יתגדל השכל האנושי ויתגלה לאנושי 'הידיעה והבחירה', אז יתבטל הבחירה, כי אז על ידי גידולו של השכל יצא מגדר האנושי ויעלה לגדר מלאך, ואז יתבטל הבחירה; וזה זה עיקר כח הבחירה, זה שאין יודע השכל של 'הידיעה והבחירה'. וזה שאמרו חכמינו ז"ל (ברכות י"ז), שלעתיד צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם - 'על ראשיהם' הוצרך לומר, כי לעתיד יתבטל הבחירה...".
כעין זה אומר הרב דסלר זצ"ל ('מכתב מאליהו' ב' 123), במעמד הר סיני ה' יתברך פתח לעם ישראל את כל הרקיעים וראו 'שאין עוד מלבדו', כלומר ראו בבהירות נפלאה שה' הוא בעל הכוחות כולם, עשה, עושה ויעשה את כל המעשים, עד שניטלה בחירתם כי היו כמוכרחים מצד השגת שכלם לקבל את התורה, וזה הפשט במה שאמרו חז"ל: 'כפה עליהם הר כגיגית" (שבת פח:). כמו שלא שייך לומר שיש בחירה ושכר לאדם שפוי שהתגבר לא להכניס ידו ללהבות אש.
נמצא, שמכח ה'בחירה' אפשר להגיע למדרגה ש'אין בחירה' - סוד 'הידיעה והבחירה', האמונה והדבקות השלמה.
231 משנה מסכת אבות פרק ג משנה טו'.
232 בהלכות תשובה פרק ה' הלכה ה'.
233 הגמרא אומרת (נדה טז:): "דדריש ר' חנינא בר פפא: אותו מלאך הממונה על ההריון לילה שמו, ונוטל טיפה ומעמידה לפני הקדוש ברוך הוא, ואומר לפניו: רבש"ע, טיפה זו מה תהא עליה? גבור או חלש, חכם או טיפש, עשיר או עני? ואילו רשע או צדיק - לא קאמר, כדר' חנינא; דא"ר חנינא: הכל בידי שמים - חוץ מיראת שמים, שנאמר (דברים י') ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה..." ע"כ. נראה שהרמב"ם בחר בדוקא לתת דוגמא מצדיק ורשע לבאר את עניין 'הכל צפוי', כדי להורות שבאמת לאמיתה אין סתירה מגמרא זו וצריך להאמין ששניהם אמת, שגם 'הכל צפוי' וגם 'הרשות נתונה'. לקמן נבאר יותר.
234 כן ברמב"ן בראשית פרק א' ג': "ויאמר אלוקים יהי אור - מלת "אמירה" בכאן להורות על החפץ, כדרך מה תאמר נפשך ואעשה לך (ש"א כ' ד') ...כי כן הוא הרצון לפניו, או הוא כגון מחשבה...".
וכן בבעל 'הסולם' זצ"ל: "ונודע, שמחשבתו יתברך, נגמרת ופועלת תיכף, שלא אדם הוא, להיות מחויב לכלי מעשה, אלא המחשבה לבדה, גומרת כל הפעולה תיכף ומיד" ('הסתכלות פנימית' א של בעל 'הסולם' זצ"ל).
235 עיין במרכבת המשנה לר"י אלאשקר על אבות פרק ג' משנה טו'.
236 עיין בדברי הרמב"ם לעיל.
237 עיין בתוספות יום טוב (מסכת אבות פרק ג' משנה טו') בביאורו את דברי הרמב"ם, לא רק שמצוה להאמין "ששניהם אמִתיים", אלא גם אסור לחקור בזה כמו שאמרו חז"ל במשנה במסכת (חגיגה ב' א'): "כל המסתכל בארבעה דברים ראוי לו כאילו לא בא לעולם, מה למעלה מה למטה מה לפנים ומה לאחור וכל שלא חס על כבוד קונו ראוי לו שלא בא לעולם".
238 עיין ב'מכתב מאליהו' ג' מעמ' 255 בהרחבה.
239 עיין לעיל בנושא 'אין עוד מלבדו'.
240 עיין לעייל בנושא 'חזית המלחמה' בסופו.
241 סימן כא' - עתיקא טמיר וסתים.