'ואהבת לרעך כמוך'

מהאמור לעיל נפתח לנו הפתח להבין, שבידינו ובבחירתנו להוליד אהבה ע"י מעשים של 'נתינה' ולהסיר את התמיהה הגדולה, כיצד שייך לצוות על אהבה. ומכאן הדרך סלולה לקיים מצות 'ואהבת לרעך כמוך' ומצות אהבת ה'.

הרב דסלר זצ"ל ('מכתב מאליהו' א' 142 וד' 33) מבאר על פי חז"ל שמצות 'ואהבת לרעך כמוך', היא היסוד ושורש כל מצוות התורה כולן, בין במצוות שבין אדם לחבירו ובין במצוות שבין אדם למקום, כדברי רבי עקיבא: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ", זֶה כְּלַל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה.

אפשר להבין את הקשר בין מצות 'אהבת לרעך כמוך' לבין מצוות בין אדם לחבירו, אך אינו מובן מה הקשר בין מצות 'ואהבת לרעך כמוך' למצוות שבין אדם למקום? והדבר צריך ביאור.

מאחר שהמטרה הראשונה[1] של כל קיום תורה ומצוות, בין מצוות הנוהגות בין אדם למקום ובין מצוות הנוהגות בין אדם לחבירו מטרתם לתקן את היצר הרע, את 'הרצון לקבל האנוכי' בעל מנת להשפיע, דהיינו לבנות בנו טבע חדש של אהבת הזולת ללא פניות כלל, ולהגיע למדרגת 'לשמה' ואהבת ה', כמו שאמרו חז"ל (קידושין ל:): "בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין"[2].

[1] לקמן בנושא 'עמוד התורה' הדבר יתבאר בהרחבה.

[2] עיין לקמן בנושא 'עמוד התורה' שבעומק העניין התורה לא רק אמצעי, אלא מטרה.

וכיון שכן אומר בעל 'הסולם' ('מתן תורה'): "הנה הסברה נותנת אשר אותו חלק התורה הנוהג בין אדם לחבירו, הוא היותר מסוגל להביא את האדם למטרה הנרצית, משום שהעבודה במצוות שבין אדם למקום יתברך, היא קבועה ומסוימת (וקל יותר להיכשל ב'מצות אנשים מלומדה') ואין לה תובעים (בגלוי) והאדם מתרגל אליה בנקל, וכל שעושה מחמת הרגל כבר אינו מסוגל להביא לו תועלת כנודע.

אמנם, מוסיף בעל הסולם באותו המאמר ורומז, שלא נבין בטעות שמצות 'ואהבת לרעך כמוך' באה להחליף איזו מצוה ממצוות התורה, חס ושלום, אלא אדרבה, מצות 'ואהבת לרעך כמוך' זקוקה לצורך שלמותה לכל תרי"ב המצוות, וכך לשונו: "הנה עלינו להבין ששאר תרי''ב המצוות שבתורה עם כל המקראות שבתוכה אינן לא פחות ולא יותר מאשר סכום הפרטים המוכנסים ומותנים במצוה האחת הזאת של 'ואהבת לרעך כמוך' ...דהיינו שכל שאר התורה הם פירוש של המצוה האחת הזאת שאי אפשר לגמור מצות 'ואהבת לרעך כמוך' זולתם"[3].

[3] "אין חירות לאדם להחליף או לשנות שום מצוה מן התורה או מדרבנן, או אפילו קצה קצהו של מנהג שיסדו גדולי ישראל, כי כל המסכת הזו יחד (כל התרי"ג) אמורה לשנות את האדם... בכדי להגיע למצב הנישא הזה של ההתעלות מעל בית האסורים של ה'רצון לקבל' " ( הרב גוטליב שליט"א בביאור המאמר). 

תרגול מעשים של 'נתינה' בפועל מתבטא גם בכך:

א - שנוכל ללמוד מאנוכיותנו את צרכי זולתנו כדי שנוכל להשלימם.

ב - שנרצה בעד חברינו כל מה שנרצה עבורנו.

ג - שמרגשות עצמנו נלמד להימנע מלפגוע ברגשות חברינו, בבחינת "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך".

נמצא על פי היסודות שלמדנו, ששורש המצוות כולן הוא 'כח הנתינה', אשר במדרגתה הגבוהה היא כוונת ה'לשמה' בכל מצוה ומצוה, שהיא כביכול 'נתינה' לבורא יתברך, 'השוואת הצורה', הדבקות בו יתברך ומדרגת ה'תכלית', ודרך העבודה בתחילה היא ע"י מצות 'ואהבת לרעך כמוך'.

בספר 'אורחות צדיקים' (שער האהבה) מצאנו מספר עצות נפלאות כיצד להגיע לאהבת כל אדם, וראוי לעיין ולהתבונן בדברים הללו, בבחינת 'הלומד על מנת לעשות' כי התועלת מרובה! וכך לשונו:

 "ובאיזה דרך יגיע האדם לאהבת כל אדם?

אשכילך ואורך: הדרך הוא, שייעזר (שיעזור) בנפשו ובממונו כפי יכולתו.

העזר בנפשו הוא, שישרת לכל אדם, הן עני הן עשיר, ויטרח עבורם.

העזר בממונו הוא, שילווה לעשיר בעת הצטרכו למעות, וכן לעני ילווה בשעת דחקו, וכן יפקדהו במתנה כפי כחו, ולקצת עתים ישלח מנות ודורונות גם לעשירים. ויהא ותרן בשלו. אם יהיה לו עסק עם בני-אדם, יהיה כל משא ומתן שלו בנאמנות, ואל יקפיד בדבר מועט על חבירו.

לעולם יהיה חפץ שחבירו יהנה ממנו, ואל ישתדל הוא להנות מחבירו, ויהיו דבריו בנחת עם בני-אדם. בִיְשהו, אל יבייש, הִטְעָהוּ אדם, אל יטעהו. יסבול על צווארו עול העולם, והוא אל יכביד עליהם. ולא יתקוטט עם בני-אדם, ויקבל כל אדם בשמחה ובסבר פנים יפות, כי הסברת פנים תחזק האהבה, וישא ויתן עם חבירו בטובתו, וְיִנָּחֵם כל אדם מעצבו ומדאגתו. אם גילה לו אדם סוד, אל יגלהו, אף אם יכעיסהו. ולא ידבר על בני אדם רע, ולא ישמע שידברו רעות על אדם, ולעולם ישתדל למצוא זכות על בני-אדם במקום שאפשר להיות, וביותר יזהר בזה, ואז יהיה אהוב לכל. ויכבד כל אדם במעשיו ובדבריו. ולא יתגאה על שום אדם, אך יכנע תחת כל אדם. ובכל יכוון לשם שמים".