הֶרגש


היסוד החשוב ביותר בעבודת התפילה, הרוח המחיה, הכח הדוחף הוא: עניין ההרגשה והאמונה המוחשית, בבחינת 'כאשר ידבר איש אל רעהו'.


יסוד זה מובא 'במסילת ישרים', ספרו של הרמח"ל הקדוש, וזה לשונו: "...אמנם מי שהוא בעל שֵׂכֶל נכון, במעט התבוננות ושימת לב, יוכל לקבוע בליבו אמיתת הדבראיך הוא בא ונושא ונותן ממש עמו יתברך, ולפניו הוא מתחנן ומאִתו הוא מבקש, והוא יתברך שמו מאזין לו מקשיב לדבריו, כאשר ידבר איש אל רעהו ורעהו מקשיב שומע אליו (הרגשת אהבה). ואחר שיקבע זה בדעתו, צריך שיתבונן על רוממותו יתברך, אשר הוא מרומם ונשגב על כל ברכה ותהילה, על כל מיני שלימות שתוכל מחשבתנו לדמות ולהבין (הרגשת יראה, כדי שלא יבוא לחוסר כבוד)...".

הרגשת ה'ממשות' בקשר עם ה' יתברך כל כך חשובה ומשמעותית, שאי אפשר לעשות בה 'הנחות'! זהו תנאי מעכב, אי אפשר בלעדיה, וכמו שאנו מתאמצים ומשתדלים בענייני הגוף להחיות אותו, כך עובד ה' חייב להתאמץ מאוד 'להרגיש' ממשות בתפילה ובברכות ולהחיות את כל עבודת ה' שלו.

לדוגמא ידוע, שהברכות שתיקנו לנו חז"ל, ברכות הנהנין, השבח והמצוות הם דבר מאוד יסודי ומרכזי, הממלא את הוויתו של כל יהודי במשך כל שעות היממה, ולכן יש צורך לחזקו תדיר בעניין 'ההרגש', כלומר עלינו להשתדל להרגיש בכל הברכות את ההודאה והכרת הטוב, בנוסף לפשט המילים[1]. ואם נתאמץ יותר, 'בתפילת העמידה', בשלושת הברכות הראשונות, חוץ מהכוונה הפשוטה של פירוש המילים עלינו 'להרגיש' שאנו משבחים את ה', ובשלושת הברכות האחרונות צריך 'להרגיש' שאנו מודים לה'. וכן בברכות האמצעיות של תפילת ה'עמידה' צריך 'להרגיש' את החסרון בשלב הבקשה (בחלק הראשון של הברכה), ואת השבח בחתימתה[2].

[1] עיין לקמן ב'גדר ושורש כל הברכות' בהרחבה.

[2] אמנם ב'נפש החיים' (שער ב' פרק ב') כתב: "אבל האמת כי 'ברוך' פירושו תוספת וריבוי (ולא שבח ותהילה)... להמשיך ולהריק חיים ממקור החיים...". 

 

בשלב הבקשות חשוב לעבוד עם הרגשת הלב, להשתמש בכח הדמיון ולנסות 'להרגיש' את חסרונן של כלל ישראל, שהרי לכך נתקנו הברכות בלשון רבים.


הכלל הוא: כגודל הרגשת החסרון וההשתוקקות לרוחניות - עשיית רצון ה', כך גודל הכנת 'הכלי' לקבלת השפע.

 

עניין ה'קבלה' וה'אהבה העצמית' הוא מטבע בריאתנו כמו שביארנו[3], לכן טבעי הוא לנו 'לראות' רק את חסרונותינו ומצוקתנו, אמנם אם וכאשר נצא קצת 'מאהבת עצמנו' ונבקש גם על חסרון הכלל שאנו בתוכו, נקבל צורת השפעה ו'השוואת הצורה' לבורא יתברך, המשפיע ונותן, וממילא גם נוכל להגיע לבחינת דבקות ו'הרגש' בתפילה, כי מאוד מסתבר שמתפילה אמִתית על הכלל, השוואת הצורה ודבקות נצליח לכוון בכל התפילה ללא היסח הדעת כלל, היות ושורש כל ענייני ה'פרוד' והריחוק הוא 'שינוי הצורה' - תפילה עם פניות אנוכיות כנ"ל.

[3] בנושא 'מושגים'.


ע"פ היסודות שלמדנו, אפשר לומר שבאמת אלו ואלו דברי אלוקים חיים, עיין לקמן בנושא 'הכרת הטוב', שגם הכרת הטוב הוא עניין הורדת השפעות, שהרי הכרת הטוב היא 'נתינה', 'והלכת בדרכיו' ודבקות בו יתברך. (שוב ראיתי כעין תירוץ זה בביאור 'יראת חיים' של הרב וינטרוב זצ"ל על 'נפש החיים', עיין שם).