ה' המדרגות בכללות

ראשית צריך לדעת שכאשר מדברים על 'מדרגה', הכוונה להשגה באופן קבוע ולא לסירוגין, בבחינת 'עד שיעיד עליו יודע תעלומות', אם כי, לסירוגין ניתן לחוש ולהנות גם מהמדרגות הגבוהות ביותר בזמן מן הזמנים, אך בל נטעה שזוהי מדרגתנו. 

אלו הם ה' המדרגות בכללות:

מדרגה א': העליונה מכולם, מתייחסת לאדם שכבר משיג באופן קבוע שאין הבדל בין הנס והטבע, ומאמין במוחש שהכל ניסים גלויים ממש ושרק רצונו יתברך לבד פועל הכל ושאין חוקיות וטבע כלל.

לאדם במדרגה זו אין עוד צורך בנסיון של "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם.." (בראשית ג' יט'), כי כבר תיקן את שורש חטא אדם הראשון וכח המדמה שיש מציאות מבלעדי ה'. לכן ראוי לו לנצל להשתמש בכל זמנו רק בתורה ומצוות, וכמו לפני החטא כל צרכיו יינתנו לו, אפילו בנס גלוי, זוהי המדרגה שעליה אמר ר' שמעון בר יוחאי (ברכות לה:): "...אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י אחרים", וכשרשב"י ובנו היו לומדים תורה במערה "איתרחיש ניסא, ואיברא להו חרובא ועינא דמיא (התרחש להם נס, ונברא להם עץ חרוב ומעיין של מים)" (שבת לג:).

מדרגה ב' - מתייחסת לאדם שעדיין לא הגיע לשלמות האמונה כנ"ל מדרגה א', וכשיבדוק בדקות בתוך לבבו, ימצא שאין הטבע והנס שווים אצלו לגמרי בקביעות, למרות שכבר הגיע למדרגה גבוהה בעניין זה, מכל מקום משום חסרון השלימות בהשגתו והכרתו, לא יתנהגו עמו בדרך נס, אלא בהנהגה הטבעית, מפני שהוא מחויב עדיין לעמוד בנסיון הטבע עד שלמותו, דהיינו לעסוק במעשים טבעיים וללמוד בשעת מעשה, שאין בהם ממש.

זוהי המדרגה שעליה אמר ר' ישמעאל (ברכות לה:): "...וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ", הנהג בהם (בדברי תורה) מנהג דרך ארץ", שהרבה עשו, וניסו להגיע למדרגת רשב"י ולא עלתה בידן, מפני שלא הגיעו לשלמות האמונה, שיעשה להם נס. ולכן מי שעדיין לא הגיע לשלמות האמונה ועושים לו נס, ינכו לו מזכויותיו.

חשוב לדעת שמדובר במדרגה גבוהה מאוד ולא כל אחד שעוסק במלאכה ודרך ארץ וקובע עיתים לתורה הגיע לזו המדרגה, והראיה שמדובר במדרגה גבוהה מאוד היא, שר' ישמעאל הביא את ראייתו מ"...וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ" וזה נאמר במי שמקיים "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם" (דברים יא' יג'), אלא בהכרח, אף שכבר הגיע למדרגה שהוא מקיים את כל התורה מאהבה ובמסירות נפש, עדיין לא הגיע לשלמות עשיית רצונו יתברך, לשלמות ההכרה שאפס זולתו יתברך²²¹.

מדרגה ג' - מתייחסת לאדם במדרגת אמונה כזו, שיש לחשוש כי מעשי השתדלותו בעניינים הגשמים לא יוסיפו לו בהירות ההכרה בעניין האמונה וההשגחה, אלא אדרבא, לאט לאט יחלישו את אמונתו בהשגחה ניסית, ויטעה לחשוב שיש ממש בטבע. הלא לאדם כזה מעשים טבעיים סכנה הם לו, שאפשר שיורידוהו ממדרגת הכרתו. לכן עיקר עבודתו של האדם במדרגה זו למעט ככל האפשר בהשתדלות גשמית.

הרב דסלר זצ"ל מייחס למדרגה זו גמרא (בשבת נג:) וכך לשון הגמרא: "תנו רבנן, מעשה באחד שמתה אשתו והניחה בן לינק, ולא היה לו שכר מניקה ליתן, ונעשה לו נס ונפתחו לו דדין כשני דדי אשה והניק את בנו. אמר רב יוסף, בא וראה כמה גדול אדם זה, שנעשה לו נס כזה א"ל אביי, אדרבה, כמה גרוע אדם זה, שנשתנו לו סדרי בראשית".

פירוש, שאם היו נותנים לו מן השמים פרנסה בדרך הטבע - היה חשש, שהשתמשות בטבע תזיק לו בהכרתו כנ"ל, ע"כ נתנו לו זאת מן השמים בדרך נס, כי על כל פנים מן הנס ילמד ויתחזק²²².

נמצא, שמדרגה ג' מתייחסת לאדם שהנס מחזק את הכרתו בו יתברך, וההשתדלות הטבעית מחלישה את הכרתו, אדם כזה ראוי לו למעט בהשתמשותו בטבע, וגם ע"פ משפט שמים מוטב שיקבל בדרך נס וינכו מזכויותיו, מאשר יקבל בדרך הטבע.

מדרגה ד' - מתייחסת לבני אדם, שאפילו אם משמים יעשו להם נס, 'יתאמצו' לבקש פרשנות טבעית לאותו נס.

ותדע, שאפילו בניסים הגדולים והמשכנעים ביותר, נותן ה' יתברך מקום לטעות לצורך הבחירה. למשל, שרה אמנו ע"ה נפקדה בנס, ואעפ"כ היו רשעים שלא חזרו בתשובה, כי יחד עמה נפקדו כל העקרות, ולא היתה ניכרת זכותה הגדולה וצדקתה. וכן בקריעת ים סוף נבקעו כל מימות שבעולם וכו'.

יסוד זה מובא גם במעשה אליהו הנביא בהר הכרמל וכך היה המעשה:

בתקופתו של אליהו הנביא נֶּגַע עבודה זרה השתרש מאוד בעם ישראל וכל רצונו של אליהו הנביא היה אז לקדש שם שמים ברבים ולהוכיח לעם ישראל שה' אמת ושאין ממש בעבודה זרה, הואיל וכך התחיל לבנות מזבחות כנגד המזבחות שבנו עובדי עבודה זרה, ונשא תפילה לבורא עולם (מלכים א - יח' לז') וכך אמר: " עֲנֵנִי ה' עֲנֵנִי וְיֵדְעוּ הָעָם הַזֶּה כִּי אַתָּה ה' הָאֱלֹקִים...".

הגמרא (ברכות דף ט:) שואלת: "א"ר אבהו למה אמר אליהו ענני ב' פעמים, מלמד שאמר אליהו לפני הקב"ה, ריבונו של עולם "ענני" שתרד אש מן השמים ותאכל כל אשר על המזבח, ו"ענני" שתסיח דעתם כדי שלא יאמרו מעשה כשפים הם".

משמעות הדברים, למרות הנסים הגלויים והבהירות הגדולה בראיית הנס, עדיין היתה מתבקשת תפילה ובקשה מיוחדת שלא יְפָרְשׁוּ את הנס בדבר אחר, שהרי בדרך שאדם רוצה ללכת, בה מוליכים אותו²²³.

בני אדם השייכים למדרגה הד', שאינם מכירים בנסים, לא טוב שינהגו עמהם מן השמים בדרך נס, כי כל אשר תינתן להם הזדמנות ללמוד ולהאמין בה', ויכפרו, הלא חטאם יגדל ויתרבה, ע"כ מרחמי ה' עליהם מתנהגים עימם מן השמים בהנהגת הטבע. כדברי חובת הלבבות על מדרגה זו: "הבוטח בטבע יימסר ביד הטבע, כי אז ישבר לבבו בראותו שלא הועילה לו השתדלותו ויגיע ע"י זה אל הכרת השגחתו".

מדרגה ה' - מתייחסת לבני אדם, שאינם רואים כלל את השגחת ה', כי תולים הם את כל הצלחתם בהשתדלותם, ומקיימים 'בהידור': "...כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּֽה" (דברים ח' יז').

אנשי מדרגה זו מתכחשים לעובדה שה' נותן להם כח לעשות חיל. ומכיוון שהרשיעו עצמם כל כך בכפירה, הנהגת שמים איתם לא לעוררם, אפילו ע"י עוני וייסורים, אלא אדרבא ניתנה רשות לשטן להטעותם בהצלחת רִשעם. והן המה חיילותיו של שטן, אשר יַטְעֶה ה' יתברך על ידם את שאר בני אדם. ואת השפעת חיותם יונקים הם מתהום הטומאה. ואם לא יחזרו בתשובה סופם שיאבדו עמה לגמרי, ה' ישמרנו ויצילנו.

ידיעת סולם 'מדרגת הבטחון' וידיעת מיקומנו בסולם הנ"ל, מאוד חשוב וחיוני לעבודת ה', כי ידוע שמאוד קשה לקבל החלטות אמִתיות לגבי שיעור ההשתדלות בעניינים השונים, בפרט בעניינים שיש לנו בהם נגיעה, ומי שיתבונן יבחין שרוב ככל היום מלווה בהתלבטויות התלויות במדרגת האדם ובהיחס בין האמונה והבטחון לשיעור ההשתדלות.

עצה טובה: אם כבר הסתפקת והתעוררת לשאלה בעניין ההשתדלות, במקרה כזה או אחר - קרוב לודאי שאתה לא במדרגה להימנע ממנה.

ונכון שגדר ההשתדלות יהיה כשיעור השתדלות רוב האנשים בחברתך.

221 ועיין גם ריטב"א על הגמרא בברכות (לה:).

222 עיין גם מהרש"א.

223 עיין לקמן בהרחבה בנושא 'בדרך שאדם רוצה ללכת, בה מוליכים אותו'.