התפתחות הדרגתית
לאחר ביאור המושגים[1] ניתן לבאר בכללות את עניין ההתפתחות ההדרגתית של 'האדם' מהרצון הראשון של הבורא יתברך להטיב, עד צורתו הגשמית בעולם הזה, הכלול מגוף ונפש ואפשרות בחירה ע"י תורה ומצוות והכשרתו לתכלית הבריאה, סדר זה יעזור לנו להבין, לדעת וליישם את עבודת ה' עד התיקון השלם - 'התכלית' הסופית, בבחינת "וְיָֽדַעְתָּ הַיּוֹם וַֽהֲשֵֽׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ..." (דברים ד' לט').
טרם ההתפתחות ההדרגתית היו במציאות שתי 'צורות' (תכונות ורצונות) בלבד: צורת 'משפיע' - הבורא יתברך, וצורת 'מקבל' - הנברא (המוגדר בשלב זה כשורש לנשמות) . אומר השל"ה הקדוש[2]: "והשם יתברך הוא הטוב האמִתי, רצה להיטיב לזולתו וברא העולם", ברא הוא יתברך מציאות חדשה - 'יש מאין'[3], שמהותה 'רצון לקבל הנאה ותענוג' - נברא שיקבל את ההטבה שרצה הבורא יתברך לתת ולהיטיב.
[2] מסכת פסחים מצה עשירה - דרוש שלישי (ב) וכן בספר 'דרך השם' פרק ב' ועוד.
[3] כנ"ל בנושא 'הנברא'.
בעקבות קבלת ההטבה ה'אין סופית' מהבורא יתברך, התפתחה בנברא הרוחני, בחינה של 'נהמא דכיסופא' - לחם של בושה, כאדם שמקבל לחם בתורת צדקה ומתבייש. בחינה זו של בושה גרמה לנברא ל'מעט' את 'רצונו לקבל', דהיינו גרמה לו להימנע מלקבל הנאה והטבה כאשר היא מלווה בבושה, ואם אין כלי - 'רצון לקבל', אין אור - ההטבה אינה נרגשת. ומשלב זה כל שאיפת הנברא היא להגיע ל'צורה' הנקראת 'מקבל על מנת להשפיע', שהיא נחשבת ל'צורת השפעה' השווה ממש[4] לתכונת הבורא יתברך, 'ולדבקה בו', בבחינת "והלכת בדרכיו", ובכך לקבל את הטבת הבורא ללא בושה, בזה ובבא, תכלית הבריאה.
[4] לקמן בנושא 'מקבל על מנת להשפיע - בהרחבה' הדבר יתבאר.
לפיכך, לצורך המטרה הנעלה החלה התפתחות הדרגתית לתכלית הרצויה - להטבה השלמה ללא בושה, דהיינו לצורת 'התכלית' - 'מקבל על מנת להשפיע'[5]. ההתפתחות ההדרגתית התגשמה עד עולמנו זה ולצורת אדם, הכלול מ'רצון לקבל לעצמו', המוגדר גם כ'יצר הרע', 'אהבה עצמית' או ה'אנוכיות' שבאדם. ומ'נשמה' - 'חלק א-לוה ממעל' רצון להתחסד ולהשפיע כמדת הבורא יתברך, המוגדר כ'יצר הטוב' שבאדם[6].
[5] כנ"ל בנושא 'מקבל' ו'משפיע'.
[6] "ונפש השנית בישראל היא חלק אלוה ממעל ממש, כמו שכתוב: (בראשית ב' ז'): "ויפח באפיו נשמת חיים", ו"אתה נפחת בי", וכמו שכתוב בזוהר: "מאן דנפח מתוכיה נפח", פירוש, מתוכיותו ומפנימיותו..." (תניא פרק ב').
מטרת ה'אדם', להשליט בבחירה את כוחות 'הנשמה' על כוחות 'הגוף' ולהתדמות לבורא יתברך בפעולותיו במדת הנתינה וההשפעה, עד שכל דיבור, מעשה ומחשבה יהיו לתועלת הזולת ולא לתועלת עצמו. עבודה זו תתכן אך ורק בכח לימוד התורה הקדושה וקיום מצוותיה, כמו שאמרו חז"ל (קידושין ל:): "בראתי יצר הרע ('רצון לקבל') - בראתי לו תורה תבלין" (התורה היא התבלין ליצר הרע, לתקנו 'בעל מנת להשפיע').
ובלשונו של בעל 'הסולם' זצ"ל ('מתן תורה'): "אולם כאן עמדו חכמי הקבלה ושאלו, למה לא בראנו (ברא אותנו) מתחילה בכל אותה הרוממות הרצויה להדבק בו יתברך, ומה היה לו יתברך לגלגל עלינו את כל המשא והטורח הזה של הבריאה והתורה והמצוות? והשיבו (חז"ל (בירושלמי ערלה פרק א, הלכה ג), דמאן דאכיל דלאו דיליה בהית לאסתכולא באפיה וכו'. פירוש, כי מי שאוכל ונהנה מיגיע כפיו של חבירו מפחד הוא להסתכל בתואר פניו (מבושה), כי נעשה מושפל, והולך על ידי זה עד שמאבד צורתו האנושית. ומתוך שמה שנמשך משלמותו יתברך ויתעלה לא יתכן שימצא בו חסרון, לכן הניח לנו מקום להרוויח בעצמנו את רוממותינו הנרצית על ידי מעשה ידינו בתורה ומצוות... כי הדבר הזה דומה, לעשיר אחד שקרא לאדם מן השוק ומאכילהו ומשקהו ומעניק לו מכסף וזהב וכל חמדה יום יום, ובכל יום מרובים מתנותיו על הקודם לו וכן מוסיף והולך, לבסוף שאלהו העשיר: "אמור לי האם כבר נתמלאו כל משאלותיך? וענהו: "עדיין לא נתמלאו כל מבוקשי, כי מה טוב ומה נעים היה לי אילו כל הרכוש והחמודות הללו הגיעוני על ידי עסקי עצמי כמו שהגיעו אליך, ולא להיות מקבל מתנת ידך בחסד" ...ודבר זה טבעי הוא, כי הגם שמצד אחד הוא טועם תענוג גדול, ומוסיף והולך כפי שיעור ריבוי מתנותיו, הנה מאידך קשה לו לסבול מבושה את ריבוי ההטבה הזו שהעשיר הולך ומרבה עליו בכל פעם. כי חוק טבעי הוא בעולם, שהמקבל מרגיש כמין בושה ואי סבלנות בעת קבלת מתנת החינם מאת הנותן מחמת חסדיו ורחמיו עליו[7]... וזהו שהכין לנו ע"י היגיעה והטרחה וע"י העסק בתורה ומצוות להמציא את רוממותינו בעצמנו (להגיע לדבקות בו יתברך בבחירה והתגברות), כי אז כל העונג והטוב המגיע לנו ממנו יתברך..., יהיה כל זה בבחינת קניין עצמנו, שהגיע לנו ע"י מעשה ידינו, שאז אנו מרגישים עצמנו בבחינת בעלים לדבר, שאין לנו טעם של שלימות זולתה...".
התברר, כשהאדם יגיע לתיקונו - 'מקבל על מנת להשפיע' הוא יהנה מהטבה שלמה ללא בושה, דבר שיעשה נחת רוח גדול לבורא יתברך החפץ להיטיב הטבה שלמה לנבראיו ללא בושה.
למעשה, כל שאיפת הנבראים ותכלית הבריאה היא להגיע למדרגה הנעלה, אשר נוכל לקבל את ההטבה מבוראנו על מנת לעשות לו נחת רוח - 'מקבל על מנת להשפיע' כנ"ל[8].
[8] ספר 'הקדמות' וכן ב'מכתב מאליהו' ג, עמ' 270. ועיין עוד לקמן בנושא 'מקבל על מנת להשפיע בהרחבה'.
אמנם תדע, ששלימות מדרגה זו תהיה רק לאחר תחיית המתים, לרוב ככל הנבראים, מלבד יחידי סגולה בכל הדורות שכבר גמרו, או שיגמרו את התיקון הנרצה בתוך הששת אלפי שנה[9].
[9] ועיין עוד 'מכתב מאליהו' ד' 155-156 ובהערה 4 שם.