השתדלות

חשוב לדעת, ש'הַקַּטָּר' הדוהר במסילת 'הלא לשמה' בדרך לדבקות ול'תכלית', בשלב מסוים יצטרך להגיע ל'מחלף הגדול' ולעבור למסילה חדשה, מסילת ה'לשמה'. אם כי חשוב לדעת כי כל המוטל עלינו בעבודה כבירה זו היא רק ההשתדלות ביגיעה בכוונה הרצויה, כל אחד לפי כחו וערכו והכלים שניתנו לו לצורך תפקידו, והתוצאה - להגיע ל'לשמה', מאִתו יתברך, בבחינת מתנה¹⁸².

וכך מדויק בחז"ל, 'יגעת ומצאת תאמין' - לכאורה היה לחז"ל לומר 'יגעת וקנית', שהרי מציאה אינה תוצאת ההשתדלות, אלא בחינה של מתנה. אלא, דייקו חז"ל לומר 'יגעת' בהשתדלות, 'ומצאת' - מתנה מאִתו יתברך.

אמנם מצד ההשתדלות מוטל עלינו להתבונן בכוונת מעשינו ותכליתם ולדרוש ולתור אחר נקודת האמת - רצון ה' בתורה ומצוות ולהתפלל על כך לה' יתברך, שיזכה אותנו להגיע לקיום תורה ומצוות לשם שמים, ללא פניות אישיות כלל וכלל.

כללו של דבר, השתדלות בעבודת ה' נבחנת בעיקר בשני מישורים: 

'סור מרע' ו'עשה טוב'.

סור מרע - פירוש, 'בריחה' וניתוק ממותרות ענייני העולם הזה, מהשאיפות הגשמיות ומ'הרצון לקבל' שהוא שורש הרעות, כי כל דבר הנבחן שהוא היפך רצון ה', יסודו ב'רצון לקבל'.

עשה טוב - התמסרות הלומד ללימוד וקיום תורה ומצוות בכל לב בדבקות, בבחינת 'לשמה' עד שכל ענייניו יושתתו על פי רצון ה'.

מגלים לנו חז"ל שהגישה וההסתכלות הנכונה על כל עבודת ה' היא, שעלינו מוטלת חובת ההשתדלות בלבד כי 'לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין להבטל ממנה' (פרקי אבות שני טז'). פירוש, מצד אחד "כּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת בְּכחֲךָ עֲשֵׂה..." (קהלת ט' י') ומצד שני כל המצוות אין צורך גומרם מבני אדם, והוא רק לנסות לבני אדם אם הם זהירים במצוות ה' כדי להרבות שכרם.

משל למה הדבר דומה: "...אם אדם רוצה לנסות אחד, אם יהיה זריז בשליחותו ונאמן במאמרו, ומשלחו בשליחות לדרך מה, ובאמת אין לו צורך במקום ההוא... רק לנסותו שְלחו, והוא השליח הלך, רק לא יכול לסיבת מה להגיע שם, הרי שכרו מושלם, כי לא חפץ משלחו, רק לדעת טיב השליח ועניינו, והרי נעשה ('יערות דבש' חלק א' דרוש א').

182 עיין לעייל בנושא 'היראה קודמת לאהבה' מקור לדברים.