עבודת ההתבוננות והכרת חסדי ה' עמנו מטרתה להעלות אותנו למדרגה נעלה ביותר, עד שנוכל לברך על 'הרעות' - על הקשיים והנסיונות, כשם שמברכים על הטובות, וזהו שאמרו חז"ל "חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה"132, הוי אומר חייבים להאמין שאין רע בעצם ול'הכיר טובה' גם על הדברים ה'נראים' כרעים.
אם כי טרם ההגעה לפסגת המדרגות, לאמונה תמימה ופשוטה שהרעות הם באמת טובות גדולות, חייבים לעבור דרך מציאות של קשיים, התמודדויות וייסורים לא עלינו, אשר תכליתן להביא את האדם להרגשה עמוקה של 'הכרת הטוב' הבאה בעקבות הגאולה מהם, בבחינת 'יתרון האור מהחושך', דהיינו ללא מציאות של 'חושך' לא היינו מרגישים את החסד שב'אור'.
הרב דסלר זצ"ל מחדש, שהיא התועלת העיקרית מהייסורים, דהיינו מהיציאה מהם, מלבד מרוק הגשמיות והשאיפות האנוכיות ('מכתב מאליהו' ה' 280).
לכן אומרת הגמרא ('ברכות' ה.): "תניא רבי שמעון בן יוחאי אומר שלש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל וכולן לא נתנן אלא ע"י ייסורין, אלו הן: תורה, וארץ ישראל, והעולם הבא...".
על פי זה מבואר מדוע היתה נחוצה גלות מצרים והשעבוד הארוך בעבודת פרך קשה, שהרי בגאולה מאותו שעבוד נקשרנו אליו יתברך בעבותות אהבה ו'הכרת הטוב', אשר גרמה לנו לעבוד אותו יתברך בשמחה והשתוקקות עצומה.
כל אדם בהתבוננות פשוטה יכול לראות ולהרגיש שאינה דומה חוויה טובה שחוה לאחר מניעה שהיתה לו בעניין מסוים, להנאה שהגיעה אליו ללא מניעה כלל. לדוגמא: לא דומה שמחת החקלאי בירידת גשמים לאחר שנת בצורת, לשמחתו בירידת גשמים בעתם ובזמנם. ואפילו בדברים קטנים, אינה דומה הנאה ממאכל ומשתה הבאה בעקבות רעב וצמא, להנאה בזמן שבע.
אך יש לזכור שלמרות התועלת העצומה בקבלת הייסורים באמונה, אסור לנו לבקש נסיונות ח"ו, ועל כך הזהירו אותנו חז"ל, ואפילו תיקנו לנו להתפלל על הדבר, '...ואל תביאני לידי חטא ולא לידי עוון ולא לידי נסיון ולא לידי בזיון...' (ברכות השחר).
132 משנה סוף ברכות וכן נפסק להלכה בשו"ע אורח חיים הלכות ברכת הפירות סימן רכב' סעיף ג' - "חייב אדם לברך על הרעה בדעת שלמה ובנפש חפצה, כדרך שמברך בשמחה על הטובה, כי הרעה לעובדי השם היא שמחתם וטובתם, כיון שמקבל מאהבה מה שגזר עליו השם נמצא שבקבלת רעה זו הוא עובד את השם, שהיא שמחה לו".