הכל לטובה

בספר הקדוש 'שומר אמונים' (דרוש הבטחון ז') מבאר את עניין המדרגה של קבלת הייסורים וכך לשונו: "מובא בספר 'הפתגמין קדישין' בשם הבעל שם טוב כי בעניין בטחון יש בחינת 'גם זו לטובה' (תענית כא.) ויש בחינת 'כל דעביד רחמנא לטב' (כל מה שעושה ה', לטוב הוא עושה - ברכות ס.), כי הבחינה של 'כל דעביד רחמנא לטב' היא שיאמין שמאִתו יתברך לא תצא הרעות ח"ו, אך טוב וחסד יוצא מאִתו, רק בהשתלשלות הטובה למטה עומדים מקטרגים ח"ו בסיבות עוונותיו, ומונעים ומהפכים הצרוף ונהיה רעה ח"ו. וממתינים בשמים על מדת בטחונו של זה האיש, אם מתחזק בביטחונו בה' שבודאי מזה הרע יצמח טוב, רק שעדיין אינה נגלית, אזי ע"י האמונה והבטחון ממתיק הדין, ומתהפך מדת הדין למדת הרחמים ויזכה ויראה ישועה בגלוי, ומכלל הן אתה שומע לאו ח"ו. אולם יש בחינת 'גם זו לטובה' והוא יותר עמוק, שמאמין באמונה שלמה שהייסורים בעצם הם טובה גדולה ולא היה שם רע מעולם, וכתב שם שהוא דבר עמוק ובאמת הוא דבר עמוק" עכ"ל.

על דרך זה מבאר 'בעל התניא' זצוק"ל את עניין נחש הנחושת שעשה משה במדבר כמו שכתוב: " וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת וַיְשִׂמֵהוּ עַל הַנֵּס וְהָיָה אִם נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת אִישׁ וְהִבִּיט אֶל נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת וָחָי" (במדבר כא' ט').

ואמרו חז"ל (משנה ר"ה כט' א'): "וכי נחש ממית או מחיה?! אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים היו מתרפאים".

לכאורה תמוה, למה הוצרך משה לשים נחש נחושת על נס כדי לעורר את ישראל לשעבד את לבם לאביהם שבשמים, והרי היה יכול לצוות אותם במפורש להסתכל כלפי מעלה ולשעבד את לבם להקב"ה?

ביאור הדברים: כל נברא בעולמנו מורכב מחלק גשמי וחלק רוחני המחיה אותו. מקור ושורש החיות הרוחנית המחיה כל נברא נמשך מהבורא יתברך הטוב והמיטיב ויורד דרך העולמות העליונים עד עולמנו, מגלים לנו חז"ל שגם מציאות הרע, הדינים והייסורים בעולמנו נמשכים משורש הטוב, דהיינו גם הם בריאה של הקב"ה אשר ניתנה לנו לצורך עבודתנו. 

הבורא יתברך הטיל על יצר הרע תפקיד מיוחד, לפתות, לנסות ולבדוק את האדם האם יעבור על רצון קונו, אם האדם יעמוד בנסיון ויתגבר על יצרו יעשה בזה נחת רוח גדולה ליוצרו, והאמת היא שגם רצון המלאך המקטרג, שהאדם יתגבר עליו, היות ובכך יעשה לאדונו נחת רוח.

ע"פ חכמי האמת, עבודתנו העיקרית היא: 'המתקת הדינים בשורשם', דהיינו ע"י התבוננות בכל הנ"ל באמונה פשוטה ששורש הכל הוא הבורא יתברך הטוב ומיטיב ו"מִפִּי עֶלְיוֹן לא תֵצֵא הָרָעוֹת..." (איכה ג') יכול האדם להעלות את החיות האלוקית של הדבר הרע עד שורשו ומקורו כפי שהוא למעלה בעולמות העליונים שהטוב גלוי שם, ולשנות את צורת ההמשכה שתרד לעולמנו, באופן שאותו דבר רע יתהפך לטוב גשמי נראה, נגלה ומוחשי. 

וזהו הביאור הפנימי בהפלגת חז"ל במעלת 'נחום איש גם זו' שהיה אומר בכל דבר שנראה רע, 'גם זו לטובה', כי ע"י אמונתו השלמה והתבוננות בשורש הדברים הצליח למתק את הדין בשורשו לשנות את ההמשכה מרע לטוב, עד שאפילו חול ועפר נהפכו לחיצים כפי שמספרת הגמרא²²⁴.

ועל פי הנ"ל מתבאר היטב עניין עשיית נחש הנחושת כי רצונו של הקב"ה היה שלא זו בלבד שיתרפאו ישראל מנשיכת הנחש, אלא שגם ישיגו כיצד הנשיכה והארס הממית שהתפשט בגופם הוא טוב בעצם, וע"י השגה זו יומתק הדין בשורשו ויתגלה הטוב שברע גם בעולמנו החשוך ותמשך הרפואה מעל הטבע. 

וזהו עומק דברי חז"ל: 'בזמן שישראל מסתכלים כלפי מעלה היו מתרפאין'. כי הנחש מסמל את כל הרע בעולם בצורתו החיצונית, אבל האמת לאמיתה היא שאין רע בעצם וגם הנחש שלוחו של בורא עולם לתכלית הטוב, ומה' יתברך מושפע לעולם רק טוב, וכל מה שנראה בעולם רע, זה מחמת חסרון המקבלים²²⁵, חסרון כלים מזוככים לקבלת הטוב, דהיינו האמונה שהכל לטובה, שהיא בחינת נתינה, התדמות ודבקות כנ"ל בעניין "התכלית".

מובא במסכת פסחים (דף נ.) שבעולם הזה מברכים על בשורה טובה 'הטוב והמיטיב', ועל בשורה רעה 'דיין האמת', אם כי לעתיד לבוא

נברך על הכל 'הטוב והמיטיב'.

בעולם הזה אי אפשר להשיג בשלימות את עניין 'הכל לטובה', ואפילו זה שהינו במדרגת משה רבנו ע"ה צריך לברך 'דיין האמת' על מה שהוא מרגיש לרע מצד בחינת העולם הזה. אך בעולם הבא נראה בבירור שכל הנהגת ה' יתברך היא טובה בעצם, ומשום כך נברך על הכל 'הטוב והמיטיב', שנאמר (זכריה יד' ט'): "וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד", דהיינו שנכיר שהכל נובע אך משם י-ה-ו-ה הנהגת החסד והרחמים.

לכן אנו מבקשים בתפילה: 'ברוך כבוד י-ה-ו-ה ממקומו', פירוש: 'ברוך' - שיתברך ויתרבה בעולמינו ובפנימיותנו' 'כבוד י-ה-ו-ה', פירוש גילוי חסדו, ע"י השגות הנשפעות לנו 'ממקומו' - מעולם העליון, דהיינו שנשיב אל לבבנו כבר בעולם הזה הכרת חסדיו יתברך על פי השגות שכלנו ('מכתב מאליהו' ג' 279).

225 עיין לעייל בנושא 'אין עוד מלבדו'.

224 על שום מה כינוהו "איש גם זו"? משום שעל כל מאורע שהיה קורה לו, גם אם היה נראה רע היה אומר, גם זו לטובה. פעם אחת רצו ישראל לשלוח דורון לבית הקיסר. אמרו: מי ילך בשליחותנו? כדאי שילך נחום איש גם זו, שמלומד ורגיל בניסים הוא. שלחו בידו ארגז מלא אבנים טובות ומרגליות. הלך ולן בדרך בבית מלון. בלילה, כאשר נחום נם את שנתו, קמו דיירי הבית, ונטלו את הארגז, הוציאו את מה שהיה בתוכו ונטלו לעצמם, ומלאו את הארגז בעפר מחצר ביתם, והחזירוהו למקומו, כאילו לא אירע דבר. כאשר הגיע נחום לבית הקיסר והגיש את התשורה לקיסר, פתחו המשרתים את הארגז, וראו שהוא מלא בעפר. רצה המלך בכעסו להרוג את כל היהודים. אמר: לועגים לי היהודים, ששולחים לי במתנה ארגז מלא עפר! אמר נחום בליבו: גם זו לטובה. בא אליהו הנביא, ונדמה למלך כאחד מהשרים. אמר למלך: הרי אין זה מסתבר שהיהודים יעשו דבר כזה, שישלחו למלך עפר, ויכעיסוהו. אולי אין זה עפר פשוט, אלא מעפרו המיוחד של אברהם אביהם, שהשתמש בו במלחמת המלכים (כמסופר בספר בראשית פרק יד') שכאשר היה אברהם זורק עפר על אויביו - היה העפר הופך לחרבות, וכאשר היה זורק על אויביו קש - היה הופך לחיצים. קיבל המלך את דבריו של אליהו הנביא, והחליט לנסות ולבדוק האם אכן עפר פלא הוא. היתה מדינה אחת, שלא היו יכולים חילותיו של הקיסר לכבשה. זרקו מאותו עפר על חיל אותה מדינה וכך הצליחו לכבשה. נכנסו לבית גנזיו של המלך ומלאו את ארגזו של נחום באבנים טובות ומרגליות, ושלחוהו למקומו בכבוד גדול (תענית כא.).