מובא בזוהר הקדוש (אחרי מות נו'): "...בכל עבודה שרוצה האדם לעבוד לפני ריבונו, בתחילה צריך לירא מפניו. ובשביל יראת ריבונו ימצא (ממילא) אח"כ שיעשה בשמחה (באהבה) את מצוות התורה, ועל זה כתיב (עקב י' יב'): "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱ-לֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ? כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ..."
אומר הרב דסלר זצ"ל: למדנו מדברי הזוהר הקדוש יסוד מרכזי, לאחר עבודת ההשתדלות בתחום ה'יראה', דהיינו עבודת התחתונים. באות השמחה, 'האהבה' והדבקות, במתנת שמים, וכולה רק סייעתא דשמיא.
הרוצה לקנות מדרגת ה'אהבה' מבלי שתקדם לה עבודת ה'יראה' לפי ערכו, לא יועיל במעשיו כלל. ולא עוד, אלא שכוונתו נקראת 'גניבה', כי הוא חפץ להשיג בלי תשלום והשתדלות בעבודת ה'יראה', את מדרגת ה'אהבה', והאמת היא שרק מדרגת ה'יראה' בתחום בחירתו. ויותר מזה, שרוצה לגנוב דבר שכל המציאות לא תשווה ליקר ערכו - הלא היא הדבקות בו יתברך - האהבה. לכן תדע: 'הכל בידי שמים' - אפילו מדרגת האהבה והדבקות - 'חוץ מיראת שמים' (עיין ב'מכתב מאליהו' ג' 120 - 121).
וכך גם כתוב בספר 'אור תורה' מהמגיד ממעזריטש זצוק"ל, 'שהאדם צריך רק לראות שתהיה לו 'יראה' בשלמות וממילא תבוא לו אהבה מן השמים'.
"ובקריעת ים סוף נאמר (שמות יד' לא'): "וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַיִם וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ה' וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ", מדת היראה נקראת זהב כידוע. ואף שאהבה גדולה, כמו שאמרו בסוטה (לא' א') זהו מצד המעלה עצמה, שודאי מדת אהבה מעלה גדולה יותר, אבל מצד השתדלות האדם, העיקר יראה, כמו שאמרו (ברכות לג' ב') 'הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים', שנאמר (דברים י', י"ב): וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ", אלא אוצר של יראת שמים כי האהבה בא אחר כך ממילא כידוע... (ר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק שמות פרשת שקלים).
בטרם העליה שלנו למדרגה העצומה של אהבת ה' אנו חייבים לקנות תחילה את מדרגת יראת ה', בבחינת מתוך ש'לא לשמה' בא 'לשמה'. 'סגולת היראה' היא עיקר גדול בעבודת ה', שישים האדם לנגד עיניו שהרע והשקר רעים הם עבורו, וירא לעצמו יראה גדולה פן יאבד ח"ו בתהום 'האהבה העצמית' והטומאה. 'היראה' היא אמצעי בטוח לקניית ביטול היש הגשמי - 'הרצון לקבל', אולם לגבי העבודה מאהבה עדיין היא בחינה חיצונית, כי העובד מיראה, לעצמו הוא ירא, ועבודתו מצומצמת בגבולות 'האהבה העצמית' וצרכיו הרוחניים הפרטיים. אך על כל פנים העובד בדרך 'היראה', בהשתדלות ויגיעה בתורה ומצוות לזכך עצמו, מסייעים אותו להתעלות למדרגת 'האהבה' - מדרגת ה'לשמה'.
ותדע, כל מהות האדם וטבעו 'רצון לקבל', וכשם שגופנו זקוק לאכילה ושתייה כדי לתפקד ולפעול, כך בנפשנו לא יתעורר ה'רצון' לפעול ללא גמול ותמורה משתלמת, לכן להגיע לנתינה אמִתית ללא גמול, מעל הטבע, חייבים לעסוק בנתינה ולהתפלל ולבקש עזרה מהבורא יתברך שלו הכח והגבורה לשדד את חוקי הטבע והבריאה.
