דרך ארץ קדמה לתורה
טרם שנבוא לבאר את העמוד והיסוד העיקרי שעליו העולם עומד, שהיא התורה הקדושה, צריך לדעת ש"דרך ארץ קדמה לתורה" (ילקוט שמעוני), אמרו חז"ל (בפרקי אבות ג' כא'): "אם אין דרך ארץ אין תורה, ואם אין תורה אין דרך ארץ", נראה לכאורה שהחלק השני מבטל את החלק הראשון?!
אלא הביאור בזה הוא, שהמשנה מלמדת אותנו שיש שתי מדרגות בסדר העליה, מדרגה ראשונה: אם אין אדם נוהג בתחילה "בדרך ארץ" - במדות טובות, ע"פ השכל הישר, "אין תורה", דהיינו אפילו יהיה בקי גדול ועצום בחכמת התורה, התורה לא תפעל את פעולתה החיובית, ואפשר גם שיגרם לאדם נזק.
אומר רבינו יונה (פרקי אבות ג' יז'): "שצריך תחילה לתקן את עצמו במדות טובות ובזה תשכון התורה עליו, שאיננה שוכנת לעולם בגוף שאינו בעל מדות טובות, לכן ה'דרך ארץ' היא השער לקבלת התורה באמת".
מדרגה השניה בבניין: "ואם אין תורה אין דרך ארץ" פירוש, התנאי לקנית "דרך ארץ" במדרגתה הגבוהה, הוא לימוד וקיום התורה הקדושה ומצוותיה, שרק בסגולתה אפשר להגיע לשלמות "הדרך ארץ" ותיקון המדות, בבחינת "והלכת בדרכיו", דהיינו ההתדמות למדותיו יתברך, בבחינת השפעה שהיא עצם הדבקות בו יתברך165 ('מכתב מאליהו' ה' 213 ו'מעם לועז' - פרקי אבות).
רבי חיים ויטאל זצוק"ל, תלמידו של האר"י הקדוש מבאר בספרו 'שערי קדושה' (א' ב'), שהמדות מוטבעות בנפש האדם והן יסוד ושורש אל החלק הרוחני הגבוה יותר אשר בה תלויים תרי"ג מצוות התורה והן הכנות עיקריות אל תרי"ג המצוות בקיומן או בביטולם, לפיכך עניין המדות הרעות קשים מן העברות עצמן מאוד מאוד.
ובזה תבין עניין מה שאמרו רבותינו ז"ל (שבת קה:), כל הכועס כאלו עובד עבודה זרה ממש, שהיא היותר שקולה ככל תרי"ג המצוות, וכן אמרו (סוטה ע.) מי שיש בו גסות הרוח הוא ככופר בעיקר וראוי לגדעו כאשירה (עץ של עבודה זרה) ואין עפרו ננער וכו' וכאלה רבות. והבן זה מאוד, כי להיותם עיקרים ויסודות לא נמנו בכלל תרי"ג המצות התלויות בנפש השכלית166, ונמצא כי יותר צריך ליזהר ממדות הרעות יותר מן קיום המצות עשה ולא תעשה כי בהיותו בעל מדות טובות בנקל יקיים כל המצוות.
המדות הרעות נחלקות לארבעה מינים, וזה פרטם:
יסוד האש ממנו נמשכת הגאווה הנקראת גסות הרוח להיותו היסוד הקל והגבוה מכולם. ובכללה הכעס, כי מפני הגאווה מתכעס האדם כשאין עושים רצונו, ואילו היה שפל רוח ומכיר חסרונו לא היה מתכעס כלל, נמצא כי הגאווה והכעס מדה אחת הם. ותולדותיה שלש. הקפדנות בלבו כי לולא הגאווה לא היה המקפיד בלבו, כעניין שבארנו בעניין הכעס ובקשת השררה והכבוד להתגאות על הבריות והשנאה לזולתו על היותו גדול ממנו, וזה ענף מהגאווה גם כן.
יסוד הרוח - ממנו נמשך דבור הנקרא שיחה בטלה לדברים שאין בהם צורך כלל או נפשי או גופני. ותולדותיו ארבעה והן: לדבר חנף, ושקרים, ולשון הרע, ולגלות שבחיו לבריות להתגדל בפניהם.
יסוד המים - ממנו תאוות התענוגים (אכילה, ממון, נשים. ר"ת אמ"ן) כי כן המים מצמיחים כל מיני תענוג, ותולדותיה שתיים. החמדה, לגזול ממון חבירו ואשתו וכל אשר לו להתענג בהן. והקנאה, כי יקנא בחבירו, אשר לו ממון רב וכיוצא להתענג בו.
יסוד העפר - ממנו מדת העצבות בכל פרטיו, ותולדותה אחת, והיא העצלות לקיים התורה והמצוות מפני עצבונו על (אי) השגת קניני הבלי העולם הזה, או על הייסורין הבאים עליו ואינו שמח בחלקו בשום דבר, גם עינו לא תשבע עושר.
הפכם הם ארבע מדות טובות והם, הענוה שהיא תכלית הַשִּׁפְלוּת167 (ועל ידה) ומתרחק מכל מיני כעס הבא על ידי גאווה. והשתיקה כְּאִלֵּם לא יפתח פיו לבד בעסק תורה ומצוות או בהכרחו לקיום הגוף ולצורך כבוד הבריות, והמיאוס בכל תענוגי הגוף ומותריו המוכרחים. והשמחה התדירית בחלקו, כי כל דעבדין מן שמיא לטב (כי כל מה שעושים משמים הוא לטובה), וגם לזרז עצמו בתכלית השמחה בעבודת קונו וכמו שכתוב (תהלים קי"ט קס"ב): "שָׂשׂ אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב", וכמו שאמרו רז"ל (אבות א' ט"ו) עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי ע"כ168.
מחמת חשיבות עניין המדות והדרך ארץ, הרב דסלר זצ"ל ('מכתב מאליהו' ד' 244) סידר לנו מספר עצות מעשיות, בבחינת 'מתוך שלא לשמה בא לשמה' והכל לפי המקום, ולפי הזמן, ולפי מה שהוא אדם, וצריך להתנהג עם כל אחד עפ"י מדותיו ולירד לסוף דעתו ו'אחרי הפעולות נמשכים הלבבות' ('מכתב מאליהו' ה' 61):
* לא יהיו עסקיך עם שאר בני אדם מודרכים רק לפי השכל הקר, אלא התחשב תמיד בהלך רוחם, דהיינו מדותיהם.
* היזהר מלהיכנס לוויכוחים חריפים עם חבריך, כי הם ירחיקוך מהם ויפרידו ביניכם.
* אל תדבר כל כך הרבה על עצמך, דבר עם חברך על חברך עצמו.
* הקשב לדברי אחרים, התאמץ לזכור שמותיהם ופרטיהם.
* בדברך עם חברך תהיה מודה על האמת.
* זכור מה שאומרים חכמי הרופאים, כי יותר מאשר ראוי להבין את החולי יש להבין את החולה, כי חלק גדול בכל חולי, ולפעמים כל החולי בא מהלך רוחו של החולה, וכשתצליח לתקן את זה במה שאתה מרבה איתו אהבה ואחווה תעבור המחלה.
עד כאן הקדמת עניין 'דרך ארץ קדמה לתורה'.
165 כנ"ל בנושא 'השוואת הצורה - התדמות'.
166 "אשר כל המדות הנשרשין בנפש הבהמית שבאדם, הן המה שורש לכל תרי"ג מצוות התורה הנשרשין בנפש השכלית שלו. כי נפש השכלית חופפת ומלובשת על נפש הבהמית הלז וכשאדם מגביר בלבבו בכח שכלו להיות נבזין בעיניו נמאס כל התאוות ומדות הרעות, אז בנקל לו לקיים כל תרי"ג מצוות התורה אשר בנפש השכלית. אבל כשלבו לא נכון וכח המדות רעות חזקות בנפש הבהמית שבו אז קרוב הוא לו לעבור על כל מצוות התורה כי הן נשרשין על נפש הלזו..." ('באר מים חיים' ויקרא פרשת מצורע בביאורו את רבי חיים ויטל זצוק"ל).
167 ודאי שאין העניו מתכחש למעלותיו, אלא יודע ומרגיש שהם ניתנו לו במתנת חינם מבוראו ולא על פי זכויותיו (עיין בספר 'אורחות צדיקים' בהרחבה בשער הענוה).
168 ישנם שבע מדות בכללות כנגד שבע ספירות תחתונות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות, שהם: אהבה, יראה, התפארות, ניצחון, הודיה, תענוג וממשלה ('מאור ושמש' שמות) , שהם כנגד שבעת הרועים: אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרן, יוסף ודוד.