חז"ל הקדושים וחכמי הדורות גילו לנו סודות רבים ביסודות האמונה ובהנהגת ה' את עולמו, אשר בעזרתם נוכל להתחזק במדרגת 'הכל לטובה' ובאמונה התמימה שכל המאורעות העוברים עלינו מדוקדקים מאִתו יתברך בחשבון מדהים לתיקוננו השלם, למרות ההעלם שבעולם הזה.
אך היסוד הגדול מכולם, לעניות דעתי, הוא גילוי 'תורת גלגול הנשמות' המובא באריכות בתורת הקבלה, ובעומדים על סודו.
נושא 'גלגול הנשמות' עמוק מי ימצאנו, והחכמה ארוכה מארץ מדה ורחבה מיני ים, אך לצאת בלי כלום אי אפשר, לכן ראיתי לנכון ללקט מעט מהמקורות לצורך העניין.
"והנראה בזה, דהנה אם אדם הראשון לא היה פוגם - לא היה נטרד מגן - עדן והיה מוליד בנים בגן - עדן מסטרא דקדושה לבד, ולא היה שום תערובת רע וטוב, והיה הקדוש ברוך הוא משרה שכינתו בתחתונים כמו שהיה כוונת הבריאה. אך, על ידי חטא אדם הראשון - נתערב רע בטוב, ונפלו ניצוצי נשמות לבין הקליפות. והנשמות שבאים לעולם - צריכים לתקן מה שחסר להם, עד שורש אדם הראשון; ואם לא תיקנו בפעם ראשון - מוכרחים הן לבוא עוד בגלגול. וכן מצינו כמה נשמות שנתגלגלו, כגון הבל - במשה, וקין - ביתרו. והנה, הצדיק כשבא לעולם, יתבונן בעצמו על מה שבא לעולם ומה שצריך לתקן, והוא משים בטחונו בהקב"ה ואינו רודף אחר טרדות הזמן, ומשים כל מגמת נפשו לתקן מה שצריך; וצדיק כזה - שוב אינו בא בגלגול עוד. אבל בעוונותינו הרבים, רובא דרובא שוכחים על מה הן באים לעולם, ומשימים פניהם אל הכסף והזהב, ורודפים אחר הממון יוֹם וְלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ לקבץ הון, לכן מוכרחים הן לשוב לעולם הזה בגלגול עוד אולי יתקן מה שעיוות" (מאור ושמש דברים רמזי שבת חול המועד של סוכות).
"דהנה איתא בספרי האר"י הקדוש על זה הגמרא (יבמות סב א) אין בן דוד בא עד שֶׁיִּכְלוּ כל הנשמות שבגוף; איתא שָׁם, שעדיין לא יצאו כל הנשמות מהחדר הנ"ל, כי כל הנשמות שהם בזה העולם הם כולם נשמות בסוד הגלגול, שצריכים כל הנשמות לתקן מה שפגמו בגלגולים שעברו; ויש נשמות הרבה שנתגלגלו פעמים הרבה עד אין שיעור, כי אם חיסר אפילו מצוה דרבנן - צריך להתגלגל עבורו לתקן, נמצא אותו נשמה שבא בסוד הגלגול - זה הנשמה בכל פעם בעת הסתלקות מזה העולם טועמת טעם מיתה; וכשנבראת פעם אחרת לתקן מה שפגמה בגלגול הקודם, ונקצב לה כמה שנים להיות בזה העולם עד שתתקן מה שצריכה לתקן בזה הגלגול, ובעת שתיקנה הצריך לה מסתלקת מזה העולם וטועמת טעם מיתה; וכן בכל עת שתבוא לזה העולם - כל פעם ופעם טועמת טעם מיתה, ועד עתה לא נבררו כל הנשמות לתקנם מכל וכל. ויש נשמות שתקנו כל צרכם בזה העולם עד שורשם למעלה, וזאת הנשמה אינה צריכה שוב לבוא בזה העולם בסוד הגלגול, ואינם טועמים טעם מיתה עוד, רק יכולה לבוא בזה העולם בסוד העיבור באיזה צדיק, לסיוע לעבודת השם ולגלות לו סודי התורה, וזה גם כן נחת רוח לנשמה בגן עדן - שמסייע לעבוד ה' בזה העולם, אבל זאת הנשמה שבאה בזה העולם בסוד העיבור - אינה טועמת שוב טעם מיתה, כי יכולה ללכת מזה הצדיק בכל עת שתרצה, ובפרט כשתקנה מה שהיה צריך לצדיק הזה - אזי הולכת מאתו, אפילו כשהצדיק עדיין בחיים חיותו" (מאור ושמש ויקרא פרשת אחרי מות).
"דע כי אעפ"י שתמצא כתוב במקומות רבים כי פלוני נתגלגל בפלוני ואח"כ בפלוני וכו', אל תטעה לומר כי הנשמה הראשונה עצמה היא המתגלגלת תמיד, אבל הענין הוא כי הנה כמה שרשים נתחלקו נשמות בני אדם, ובשורש אחד מהם יש כמה ניצוצות נשמות, ובכל גלגול וגלגול נתקנים קצת ניצוצות מהם ואותם ניצוצות שלא נתקנו חוזרות להתגלגל להתקן, ואותם שכבר נתקנו אינם מתגלגלים, אבל עולים ועומדים במדרגה הראויה להם" (המהרח"ו בשער הגלגולים הקדמה י"ד).
מביא הרמ"ק בספרו 'שיעור קומה': "וכן יתגלגל לפעמים להביא לעולם נפש שהרג, וכמו שהוציאו מן העולם, כך הוא מביאו לעולם, או להביא אביו לעולם, כמו שהביאו יביאהו, וכיוצא בזה לשלם לחבירו ממון שגזלו וייתן לו נכסיו, או ליתן לו כל נכסיו לבן בין הבנים, או יטיב לאדם זר בחשק נפשו בטובה ההיא, ואינו יודע בזה, רק יודע כל נסתרות, שהוא מגלגל את העניין, או משיא את בתו לו, או מקנה לו נכסיו וכיוצא בזה במשפטי ה' והנהגתו הסתומה והדלת ננעלת מבני אדם..."ע"כ .
ועוד מובא בספר 'שיעור קומה': "למשל אשה שהיא עוברה (מעוברת) ומפלת ח"ו, הוא ע"י שזה הוולד הנוצר נגזר עליו בבית דין של מעלה מסיבת חטאיו של גלגול קודם, אם סקילה נופלת עמו על אבן או עץ ומפלת, ואם שרפה ח"ו אז נכווית באיזה דבר ומפלת, וככה ע"י הפחד או שאר סיבות. וגם אביו ואמו חייבים מעין זה הדבר, לכן מזוגן הקב"ה ביחד, וזה "...מִשְׁפְּטֵי ה' אֱמֶת צָדְקוּ יַחְדָּו" (תהלים יט') כי סובלים בשותפות זה העונש ח"ו, לכן נסתובב שאמו של זה הוולד דייקא מתעברת בזה העובר.
