"גדול הנהנה..."

אמרו חז"ל (ברכות ח.): "גדול הנהנה מיגיע כפו יותר מירא שמים". אם נפרש את מאמר חז"ל כפשוטו, הדברים מעוררים תמיהה, איך יתכן ש'בעל בית' - אדם העובד לפרנסתו - "הנהנה מיגיע כפו" ואולי קובע עיתים לתורה, יהיה גדול "מירא שמים", מאברך שתורתו אומנותו?

מבאר הרב דסלר זצ"ל, ש'הנהנה מיגיע כפו‍ֹ' שדיברו בו חז"ל מדובר באדם שהתעלה למדרגה הגבוהה ממדרגת 'ירא שמים', אשר יחפוץ ויתאווה שתהיה נתינתו יתרה על נטילתו. אדם זה, בהישמרו שלא ימשך אחר 'מדת הנטילה' ויכשל, לא יתפרנס מפרי מעלות שכלו ונפשו בחכמה או באומנות, שבכל אלה, אפשר שיקבל יותר על ערך שווי נתינתו, לכן יבחר לעבוד ביגיע כפיו ובזיעת אפו, המלאכה הפשוטה והקשה המשתלמת בקוטן התשלומים. הוא ורק הוא, נאמר עליו שהוא 'יותר מירא שמים' הנכלל בהבחינה הגבוהה של 'נותן', אשר הגיע למדרגת העושה 'מאהבה', מדרגה הגדולה מזו של העושה מ'יראה' ('מכתב מאליהו' א' 44).

מדרגת האמונה והבטחון של ה'גדול הנהנה מיגיע כפו' גבוהה מאוד, היות ובכח אמונתו יכול לצאת ולעסוק במשא ומתן לשם שמים, ולא ליפול בגשמיות העולם הזה - "בכחי ועוצם ידי...". ומאידך מדרגת האמונה והבטחון של 'הירא שמים' המדובר, קטנה יחסית אליו, היות ומדובר באדם שבחר להימנע ממלאכה והשתדלות גשמית, אפילו לפרנסתו, מהחשש שמא יפול ממדרגתו בהתחככותו בגשמיות העולם הזה.

הרב דסלר זצ"ל ('מכתב מאליהו' א' 197) מבאר ומחלק לחמש מדרגות בכללות את עניין היחס שבין בטחון והשתדלות^[1], אך לענייננו נתייחס רק לשתיים מהם: שתי המדרגות שהגיעו לפסגת סולם האמונה ובטחון הם המדרגות שדיברו עליהם ר' שמעון בר יוחאי ור' ישמעאל במחלוקתם, על איך ובאיזה מדרגה ראוי להנהיג את עם ישראל.

[1]  עיין לקמן בהרחבה בנושא "ה' מדרגות באמונה ובטחון".

המדרגה אשר דיבר בה רבי שמעון בר יוחאי, היא הראויה לשיטתו להנהיג בה את עם ישראל והיא המדרגה הגבוהה ביותר של אמונה ובטחון, במדרגה זו הכרתו שלמה, שהנס והטבע שניהם כאחד נסים גלויים ממש, וידיעתו והשגתו מוחשית שאין ממש בטבע כלל וכל צרכיו יִנָּתְנוּ לו בנס. לאדם כזה אין עוד צורך, ואולי גם אסור להשתדל בענייני העולם הזה כי את כל זמנו הוא צריך לנצל אך בדבקות בה' יתברך ותורתו.

אמנם אדם שנמצא במדרגה אשר דיבר בה רבי ישמעאל, ולשיטתו היא הראויה להנהיג בה את עם ישראל, חייב בהשתדלות הכפופה לחוקי הטבע, שעדיין לא נִצָּל מקללת אדם הראשון - 'בזיעת אפך תאכל לחם', כלומר עדיין לא הצליח לבטל במחשבתו את הטבע בקביעות ובשלמות בכח אמונתו ובטחונו. ומשום חסרון השלמות בהכרתו, לא יתנהגו עמו משמים בדרך נס, אלא בעיקר בהנהגה טבעית, מפני שמחויב הוא עדיין לעמוד בנסיון הטבע עד שלמותו, ועדיין שייך הוא לעסוק במעשים טבעיים וללמוד בשעת מעשה שאין בטבע ממש.

נמצא, שמדרגת "גדול הנהנה מיגיע כפו", היא המדרגה שעליה דיבר רבי ישמעאל, שעדיין הוא חייב לצאת ולהשתדל בעניינים גשמים כדי שיוכל לבטלם למעשה ולהגיע למדרגה, שהטבע והנס שווים בעיניו. ועליו נאמר "יותר מירא שמים", אשר במדרגה זו ירא הוא לצאת ו"להלחם" בטבע, שמא יצא שכרו בהפסדו וענייני העולם הם יגשימו אותו.