בקשה

באופן כללי חשוב לדעת, שצריכים לעבור שני שלבים עיקריים כדי להגיע לתפילה השלמה:

שלב ראשון - שהבקשה תבוא ממקום של הרגשת חסרון אמִתי: חסרון בבחינת "...הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנכִי" (בראשית ל' א'). ואמִתי, בבחינת " קָרוֹב ה' לְכָל קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת" (תהילים קמה יח). כי הכלי הרוחני נקרא 'רצון' וכגודל הרצון וההשתוקקות כך נמשך השפע, וכדי שהשפע יבוא מצד הקדושה צריך לשלב השני.

השלב השני - לאחר התפילה להתחזק במדת ההסתפקות והאמונה, בבחינת 'הטוב בעיניך עשה'. כי השלמת הכלי לשימוש הקדושה תלויה באמונה שהיא השוואת הצורה¹⁵⁷, כי כשאנו אומרים 'הטוב בעיניך עשה' אנו מגלים שכל רצוננו הוא לעשות את רצון ה' ולא את רצוננו האנוכי שהוא שינוי צורה, היפך הקדושה.

כל אדם, בהתבוננות פשוטה יוכל להבחין באמת בחסרונותיו הפרטיים ולבקש עליהם, אך יש עובדי ה' שבנוסף לצרכיהם הפרטיים ישהו ויעוררו בליבם, טרם התפילה, גם חסרון זולתם. 

למשל, אם בחרו להתפלל על אחיהם בית ישראל, יתחילו לעורר בליבם, לפני התפילה רחמים על צערם של ישראל וריחוקם מאביהם שבשמים ועל החושך והמיתה הרוחנית שהם שקועים בהם וכו', ומצד שני על הצער הגדול של אבינו אב הרחמן המחכה ומצפה לבניו שישובו הביתה. זאת כדי שהתפילה תבוא ממקום של חסרון ורצון אמִתי, ורק לאחר מכן יבקשו על הדבר בלשון תחנונים מהבורא יתברך, באמונה תמימה שה' יתברך אל רחום וחנון, כל יכול, ואין שום מניעה ממנו יתברך לתת להם את מבוקשם. ככל שאמונתם תתחזק בבחינת 'אין עוד מלבדו' ימצאו את עצמם מבקשים אפילו על דברים ופרטים שבעבר תלו בהשתדלות הטבעית.

לצורך שלמות התפילה צריך לעבור לשלב השני, בו יתבונן המתפלל ויתחזק עוד באמונה ובטחון עד שיגיע למדת ההסתפקות, בבחינת 'הטוב בעיניך עשה', ובתפילה אמִתית, למשל: "רבונו של עולם, יהי רצון שרק אם הדבר טוב לי באמת, שיתקיים" ואז, בין אם אקבל את מבוקשי ובין אם לא אקבל, אשמח כי הכל באמת לטובתי הנצחית.

למשל, נתאר לעצמנו אדם שנקלע לקשיים כלכליים וחובות גדולים, והנושים וה'הוצאה לפועל' ממתינים בפתח ומאיימים, במצב כזה קל יחסית להתעורר לתפילה לבורא עולם, בבחינת "...מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה' " ולקיים בהידור את השלב הראשון - 'הרגשת חסרון גדול', אך הקושי הגדול יהיה לקיים את השלב השני, בבחינת 'הטוב בעיניך עשה' ולהשתחרר מהלחץ והרצון העז לישועה מידית.

האמונה, והשליטה הנפשית לקיים את שני הקצוות, מצד אחד הרגשת החסרון הגדול בזמן התפילה, ומאידך הרגשת 'הטוב בעינך עשה' אחר התפילה, היא התפילה השלמה.

157 עיין לקמן בנושא 'אמונה והשוואת הצורה'.