'בדרך שאדם רוצה לילך...'
הורגלנו לחשוב שכאשר רואים סייעתא דשמיא מיוחדת בעניין מסוים זוהי ראיה מוכרחת, לכאורה שרוצה ה' את מעשינו, אך באמת לא כך דעת חז"ל.
אומרת הגמרא (מכות י:): "אמר רבה בר רב הונא אמר רב הונא, ואמרי לה אמר רב הונא א"ר אלעזר: (יש ראיה) מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים - 'בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו' (מהשמים):
מן התורה, דכתיב (במדבר כב' יב'): "וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים אֶל בִּלְעָם לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם" (ה' אמר לבלעם לא ללכת לקלל את ישראל), וכתיב: (במדבר כב' כ') "קוּם לֵךְ אִתָּם"(כפי רצונו).
מן הנביאים, דכתיב (ישעיהו מח' יז'): "אֲנִי ה' אֱלֹהֶיךָ מְלַמֶּדְךָ לְהוֹעִיל (לתועלתך, מכל מקום) מַדְרִיכֲךָ בְּדֶרֶךְ (זו) תֵּלֵךְ" (כחפצך, אפילו שאינה ישרה)".
מן הכתובים, דכתיב (משלי ג' לד'): "אִם לַלֵּצִים (אם אדם רוצה ללכת אחר הלצים) הוּא יָלִיץ (מהשמים יוליכו אותו בדרכם) וְלַעֲנָוִים (אם ירצה ללכת אחר הענווים) יִתֶּן חֵן (יתן לו ה' חפצו)".
מבאר ה'מאירי' (מכות י): "מיסודות הדת ומפִנות האמונה להאמין שהבחירה ביד האדם להרע או להיטיב ומפי עליון לא תצא הרעות, והטוב אין מכריח עליו226, שאם לא כן כבר בטלו המצוות והתורות והוא שאמר (דברים ל' טו'): "רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע... וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים..." (פסוק יט'). שזהו שדרשו כאן מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים: בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו".
וכתוב עוד בספר 'צדקת הצדיק'227, פעמים שרואה בבירור שהשם יתברך מסייעו ומסכים עם מעשיו, עם כל זה אינו ראיה כי מעשיו ישרים באמת, ועל זה נאמר (ישעיה מח' יז'): "...מַדְרִיכֲךָ בְּדֶרֶךְ תֵּלֵךְ" ודרשו חז"ל (מכות י' ב') בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו. [ואמר בדרך, דרצה לומר בספר משלי דרך התורה כמו שכתבתי לעיל (אות מ"ח), כי אין השם יתברך מסייע אלא כשהוא על פי דעתו הולך בדרך התורה ומה שלמדו מבלעם גם לפי דעתו של בלעם כפי סיטרא דיליה היה דרך זה ישר לו כפי מה שהוא, ומובן]. הלא תראה באליהו שאמרו ז"ל (סנהדרין קיג.) שהיה קשה לפניו יתברך עצירת הגשמים, ואף על פי כן אמר לו לאליהו (מלכים א- יז' ג'): "לֵךְ מִזֶּה וּפָנִיתָ לְּךָ קֵדְמָה וְנִסְתַּרְתָּ...". ועזרו (ה') להסתר מפני אחאב בדרך נס, ואילו היה אחאב מוצאו היה מכריחו לבטל, כמו שהיה אחר כך וכמו שעשה יהורם לאלישע.
228ועל זה נאמר (דברים ל' יב') "לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא..." ואף על פי שעזרו לר' אליעזר בדרך נס להראות שהדין עמו לא סמכו על זה (בבא מציעא נט:) שחשבו (חכמים) שהוא מפני שרוצה (ר' אליעזר) לילך בדרך זה. 229וזו היתה גם כן תלונת בני ישראל (במדבר יז' ו') "וַיִּלֹּנוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמָּחֳרָת עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן לֵאמֹר אַתֶּם הֲמִתֶּם אֶת עַם ה' ", אף על פי שראו הפלגת הנס באבדם, מכל מקום חשבו על זה כי לא בשמים הוא ואין לסמוך על זה שהדין עם משה ואהרן נגד קרח ועדתו, רק אתם רציתם לילך בדרך זה וזכותכם גדול ולכך המיתם וגו'.
רבי נתן מברסלב מוסיף (הלכות תענית ד- ח), שאותה בחינה של הנהגה קיימת גם כאשר אדם מחפש עצה אצל הצדיק, "וכמו ששואלים את הצדיק כן הוא משיב, ומזה באים כל העצות המקולקלות, שנדמה לו שמאת ה' הם או שהצדיק יעץ לו כך, ובאמת הכל ממנו בעצמו, כמו שכתוב (משלי יט' ג'): "אִוֶּלֶת אָדָם תְּסַלֵּף דַּרְכּוֹ וְעַל ה' יִזְעַף לִבּוֹ"..."230.
"החשק (הרצון) יש לו כח לפעול אותו דבר שהוא משתוקק לו הרבה אפילו הוא רע, כעניין "בדרך שאדם רוצה לילך וכו' (מכות י' ב'), מצד הרצון שלו פועל, אפילו כל חמדת עולם הזה, אם לא יהיה דבר מעכב שבמשפט אין מגיע לו זה ומונעין ממנו מה', לולא זה על ידי החשק היה משיג כל מה שחושק. ולכך שלמה המלך ע"ה דבימיו סיהרא באשלמותא ולא היה שום מונע (מלכים א - ט' א') נאמר ככלות וגו' כל חשק שלמה וגו' שכל חשקו היה נשלם ומובא לו. והוא היה בתוקף החשק מכל הנבראים שעל זה חיבר שיר השירים וכפי תוקף התגברות כח החשק כך הוא משיג. כי החשק נקרא סוף מעשה שהוא מסיטרא דנוקבא ומצד החסרון הוא חושק למילוי והוא דבוק במחשבה תחילה וראשית מחשבת השם יתברך שממנו שורש כל ההשפעות. וכן מסיטרא דרע כאשר אין דבר מונעו" ('צדקת הצדיק' רמט').
בפנימיות העניין מוסיף הרב דסלר זצ"ל ('מכתב מאליהו' ג' 97): "ה' יתברך ברא את האדם כך שרצונו יוכל לפעול גדולות, שהרי "...בְּצֶלֶם אֱ-לֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם" (בראשית ט' ו'). וכמו שרצון ה' הוא הפועל ובורא את הכל [ידוע שכל "ויאמר" שבמעשה בראשית ביאורו, שכך רצה וכן נתהוה כפי רצונו, עיין שם רמב"ן], מעין כח זה נתן הבורא לאדם, שרצונו לבד יוכל לפעול הרבה. אף שאנו רואים שפעמים הרבה אין רצונו של אדם מתגשם, אין זאת אלא משום שרצונותיהם של אחרים מתנגדים לרצונו, אבל אילו כל בני אדם היו מאוחדים בשאיפה אחת, לא היה דבר עומד בפני רצונם.
נמצא, שאילו היו מאוחדים כולם במטרה להשיג כל טוב עולם הזה בלי שום זיקה לרוחניות, לכאורה היו יכולים להשיג זאת, והיתה מתבטלת תכלית הבריאה - גילוי כבודו יתברך (גילוי חסדו יתברך, בבחינת הטוב והמיטיב). לכן גזר ה' יתברך שלעולם לא יוכלו כל בני אדם להתאגד למטרה רעה כמו שכתוב: "הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ" (בראשית יא' ז'). לא יוכל להיות שלום של קיימא בין האומות. ותמיד יהיה ריב בין הלאומים, מאחר וכל מגמתם ושאיפתם היא למטרות גשמיות פחותות (רצון לקבל לעצמם). רק בביאת משיח צדקנו, כשיתגלה כבודו יתברך, ויכירו כל הגויים את מטרת הבריאה ותכליתה, ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצון ה' בלבב שלם, רק אז יהיה שלום בעולם. כן איתא בתרגום (ישעיה סב' א') "עד דאעבד פורקן לציון, לא אניח לעממיא, ועד דאייתי נחמא לירושלם, לא אשקוט למלכותא..." עכ"ל.
התברר, כי עצם רצונו וחשקו של האדם יוצר מציאות וזהו עומק דברי חז"ל באומרם "בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו.
אמנם, אחר כל הדברים הללו אנו עומדים תמהים ומשתוממים, כיצד יהיה ניתן להימנע מללכת שולל אחר רצונותינו, שאפשר שאינם תואמים עם רצון ה'?
מגלה לנו הרב דסלר זצ"ל: "וזה מחסדי הבורא ברוך הוא, שלא נתן רשות ליצר לכסות את האמת לגמרי, אלא כל אדם יוכל להבחין בליבו באיזה דרך הוא האמת לאמיתו, וכמו שהוא בגלות הגוף, שנאמר (ויקרא כו' מד'): "...לֹא מְאַסְתִּים וְלֹֽא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם..." כן הוא בגלות הנפש, שאין הכרת האמת כלה לגמרי בתוך גלותו של הסטרא אחרא... ודבר נפלא יש בזה, לראות עד כמה כוחו של 'מבט האמת' מגיע וכמה האדם אחראי אפילו בעד טעות דקה מן הדקה, מכיון שיכול לבררה על פי 'מבט האמת'... ותנחומין גדולים בדבר זה לאדם, כי עליו רק להתחזק הרבה ולהתרכז על האמת ולידבק בו, כי אז לא יוכל עוד היצר הרע להטעותו בשום פנים"(מכתב מאליהו א' 60-63).
על פי זה לא נשאר לנו, אלא להתפלל מעומק הלב, כי מלמד אותנו דוד המלך ע"ה: "קָרוֹב ה' לְכָל קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת" (קמה' יח').
226 מלבד המונהגים בדרך נס, בבחינת "... רַגְלֵי חֲסִידָיו יִשְׁמֹר" (שמואל א - ב' ט'). ועיין עוד בדברי הרמב"ן בפירושו לספר איוב (לו' ז').
227 ר' צדוק הכהן מלובלין - אות סד'.
228 שנחלקו ר' אליעזר וחכמים בסוגית "תנור של עכנאי".
229 במחלוקת קרח ועדתו.
230 נמצא, כשאדם הולך לצדיק לשאול דרך מוצא ממצוקתו, ורצונו נוטה בחוזקה לצד אחד, אפשר שהצדיק יורה לו דרך על פי רצונו.
על פי העבודה, ודאי שאדם צריך מאוד להשתדל להסיר כל פניה שאינה על פי רצון ה', אמנם נראה שאין ליפול ביאוש כאשר לאחר ההתבוננות מצאנו, שבתוך הבקשה רצוננו האנוכי היה מאוד מרכזי, שהרי מובא גמרא, שלפעמים, למרות שאנו שואלים שלא כהוגן ה' יתברך עונה כהוגן כמו ב"אליעזר עבד אברהם - דכתיב והיה הנערה אשר אמר אליה הטי נא כדך וגו', יכול אפילו חיגרת אפילו סומא - השיבו כהוגן, ונזדמנה לו רבקה" (מסתבר ש"כהוגן" כולל, לא רק דיוק בלשון אלא גם ברצון) (תענית דף ד.).