פרקים נרחבים למדנו בספר זה ש'התכלית' היא הדבקות בו יתברך, והדרך להגיע לתכלית היא, קיום תורה ומצוות על דרך ה'נתינה' ו'השוואת הצורה', בבחינת "...לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְדָבְקָה בוֹ". אמנם מובא בהקדמת 'חובת הלבבות' וב"אור יחזקאל" ובספרים נוספים: "...שכל תכלית הבריאה היא ההכרה בייחוד...", דהיינו אמונה ביחודו יתברך.
לכאורה נראה שיש מחלוקת בגדר תכלית הבריאה!
מבואר בבעל ה'סולם' שאלו ואלו דברי אלוקים חיים, שכן אמונה היא בעצם 'נתינה' בבחינת ו'הלכת בדרכיו' כי אמונה תמימה ביחוד ה', ש'אין עוד מלבדו'211, היא 'השוואת צורה' לבורא יתברך, בבחינת 'לדבקה בו', כי כשם שלא שייך בבורא יתברך ספקות במציאות הטבתו השלמה לנבראיו כל רגע ורגע, כך במאמין השלם לא שייך ספק במציאות ה' ובהנהגת ההטבה, בבחינת 'כל דעביד רחמנא לטב' (כל מה שעושה ה', לטוב הוא עושה - ברכות ס.)212.
כל ספק באמונה יוצר פירוד בשיעור אותו ספק, בבחינת 'שינוי צורה'213.
נמצנו למדים, ששיעור הדבקות בבורא יתברך תלוי במדרגת האמונה ובהכרעת הספקות214.
אומרת התורה הקדושה: "וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָּה וּמְרִיבָה עַל רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל נַסֹּתָם אֶת ה' לֵאמר הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן" (ספק באמונה), ובפסוק אחריו: "וַיָּבא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם" (שמות יז' ז' ח'). אומר רש"י: "סמך פרשה זו למקרא זה, לומר תמיד אני ביניכם ומזומן לכל צרכיכם, ואתם אומרים (פסוק ז') היש ה' בקרבנו אם אין, חייכם שהכלב (עמלק) בא ונושך אתכם ואתם צועקים אלי ותדעון היכן אני..."
ספק באמונה יוצר מציאות של הסתר וריחוק, פירוד ו'שינוי צורה'. רמז לדבר 'עמלק' בגמטריא 'ספק' 215.
כל עבודת ה' מבוססת על חכמה, בינה ודעת של התורה הקדושה ומצוותיה, אמנם במקום שמסתיימת הידיעה מתחילה האמונה, דהיינו מתחילה עבודת ההתבטלות לחכמה האלוקית ולמתן אפשרות בחירה, כי מטבע בריאתנו 'המקבל', לא לפעול ולהתאמץ בדבר שאין 'לנו' בו הבנה שִׂכְלִית.
אבל 'במבט האמת', עובד ה' אֲמִתִּי מתגבר על טבע בריאתו האנוכי ומשליך יהבו על ה' יתברך המובדל משכלו והשגתו, ופועל באמונה 'מעל הדעת' לעשות את רצונו יתברך, ובכך מקריב לה' יתברך את היקר לו מכל - את 'שִׂכְלוֹ', את המעלה הגדולה המבדילה אותו מהבריאה והבריות, ואין 'נתינה' לה' יתברך גדולה מזו, והעושה כן נחשב כ'נותן', וה' יתברך, כביכול כ'מקבל', ובכך מתדבק בה' יתברך על פי היסוד והסוד המובא לעיל ב'קונטרס החסד' ש'הנתינה מולידה אהבה216.
התורה הקדושה מעידה על אברהם אבינו: "וְהֶאֱמִן בה' וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה", פירוש 'וַיַּחְשְׁבֶהָ', את האמונה של אברהם אבינו ל'נתינה' וחסד, דהיינו "צְדָקָה" לבורא יתברך (רש"י בראשית טו' ו').
אמנם צריך לדעת שבעצם, האמונה מושרשת בכל יהודי, בבחינת בְּכֹחַ, בזכות אבות האומה, וכן מזמן קריעת ים סוף ומעמד הר סיני, וע"י התמסרות לתורה ומצוות אנו מוציאים אותה מֵהַכֹּחַ אל הפועל ומסלקים את הספקות באמונה וצועדים לעבר ה'תכלית', 'השוואת הצורה' ו'הדבקות'.
וכך אומרת התורה הקדושה (דברים ד' לה'): "אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה' הוּא הָאֱלוקים אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ", מבאר רש"י: "...כשנתן הקב"ה את התורה, פתח להם שבעה רקיעים, וכשם שקרע את העליונים, כך קרע את התחתונים, וראו שהוא יחידי...".
נפתחו שערי שמים ו'ראו' 'שאין עוד מלבדו' והביטוי לכך היה, קבלת 'נעשה ונשמע' שהושרש בשורש נשמות ישראל, ואומר רבי נתן: "...נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וָאֶרְאֶה מַרְאוֹת אֱלֹהִים" (יחזקאל א' א') ראשי תיבות 'אמונה'.
ב"פרי צדיק"217 כתוב: "במתן תורה נקבע בהם אור זה שהשיגו בקריעת ים סוף, הוא תוקף נקודת האמונה שבמעמקי הלב שבכל איש ישראל, שאי אפשר להזיזה ולהסירה כלל! בעל כרחו, אף על פי שחטא, עדיין ישראל הוא לכל דבר, כי הכל רק מצד השאור שבעיסה ולא מצד אמיתות נקודת הלב. וידועה דעת הרמב"ם בפרק ב' מהלכות גרושין בטעם "וכופין אותו עד שיאמר רוצה אני", שהוא גם מומר להכעיס לכל התורה כולה, וזה מצד שורש קדושת היהדות שנקבע 'בקנין' בלב כל ישראל במתן תורה וזה התגלות האור שזכו לו 'בראיה' בקריעת ים סוף.
"ושלוש קדושות נאמרו בתורה: "והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני ה'", היינו מה שהאדם מתקדש מעצמו בהשתדלותו ואתערותא דיליה (בהתעוררות עצמית). וזהו ההתחלה שצריך להיות מצד האדם באתערותא דלתתא והשתדלותא דידיה כי הוא העיקר בעולם הזה, שהוא עולם הבחירה ואחר כך זוכה להקדושה שיש לו בשורש, מוֹרָשָׁה מאבות שנוצר מזרע ישראל קדושים והוא כבר קדוש בתולדה מאבותיו דאף על פי שחטא, ישראל הוא ואפילו פושעי ישראל עדיפי מנביאי אומות העולם, ודבר זה לא בהשתדלותם רק מצד הקדושה שבתולדה בכל זרע ישראל"218.
כמו כן אומרת הגמרא (קידושין מ.): "מחשבה טובה מצרפה למעשה שנאמר (מלאכי ג' טז'): "אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה' אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב ה' וַיִּשְׁמָע וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי ה' וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ". מאי ולחושבי שמו? אמר רב אסי אפילו חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה. מחשבה רעה אין הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה שנאמר (תהילים סו' יח'): "אָוֶן אִם רָאִיתִי בְלִבִּי לֹא יִשְׁמַע אֲדֹנָי".
מבאר הרב דסלר זצ"ל ('מכתב מאליהו' ה' 290), כשאדם חושב מחשבה טובה הריהו מוסיף ברוחניות, ואם נאנס ואינו יכול לקיים אותו מעשה שהתכוון לעשות, כשעושה מצוה אחרת אותה רוחניות תסייע גם למצוה אחרת ואינה הולכת לאיבוד. לא כן במחשבה רעה. והוא מפני שישראל לבו לשמים ואם חשב מחשבה טובה, חזקה שהיתה באה לידי מעשה אלמלא האונס, ומחשבה שאינה טובה אין בה ממש למעשה.
נמצא, שכל יהודי שנולד בעולם הזה, מלא וגדוש באוצרות אמונה הגלומים בפנימיותו ובעמקי ליבו, מורשה מאבותיו, בבחינת קדושת ישראל ועל ידי עסקו בתורה ותפילה יוצאות הן אל הפועל.
נמצנו למדים, שכאשר אנו נתקלים בקשיים בחיי היום יום, או באיזה מציאות כואבת בביתנו, בארצנו או בעולם כולו שלכאורה סותרת את מציאות 'הטוב והמיטיב', המעלה ספקות (שינוי צורה כנ"ל) בליבנו, תפקידנו להתחזק בתורה ותפילה ולעורר את נקודת האמונה הפנימית, האמונה 'מעל הדעת' שהכל לטובה ולסלק את 'הספקות', בבחינת "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱ-לֹהֶיךָ" (דברים יח' יג'), ובזאת ההתגברות, אנו נקבל צורת 'השפעה', 'השוואת הצורה' ודבקות בבורא יתברך שמו, אשר שלמות המדרגה היא 'תכלית' בריאת העולם219.
מסכם רבי נתן: "כי באמת, אם היו הכל שומעים לקול צדיקי אמת, ללכת בדרך זה, להאמין תמיד בה' יתברך שהכל לטובה, וליתן שבח והודיה תמיד לה' יתברך ('נתינה'), בין בטיבו בין בעקו (בין שטוב ובין ההיפך) כמו שכתוב (תהילים נו' יא'): "ב י-ה-ו-ה (הנהגת חסד) אהלל דבר, באלוקים (הנהגת דין) אהלל דבר". בודאי היו מתבטלים כל הצרות וכל הגלויות לגמרי, וכבר היתה גאולה שלמה!"220.
211 עיין לעיל בנושא 'אין עוד מלבדו'.
212 ובלשונו של בעל 'הסולם' זצ"ל: "כי כמו שה' יתברך אינו חושב בעצמו, אם הוא נמצא או אם הוא משגיח על בריותיו וכדומה מהספיקות, אף הרוצה לזכות להשוואת הצורה אסור לו לחשוב בדברים האלו שברור לו שה' יתברך אינו חושב בהם, כי אין לך שינוי צורה גדול מזה" (עיין בספר 'מתן תורה' של בעל 'הסולם' זצ"ל מאמר 'סיום הזוהר').
213 עייל לעיל בנושא 'השוואת הצורה - התדמות'.
214 עיין לעיל בנושא 'הקשר בין נתינה לאמונה', מבואר שם שמדרגת האמונה תלויה ב'מדת הנתינה'.
215 ודאי שמדובר בספק באמונה רק למדרגתם של דור דעה, שהרי ראו שכינה לפניהם וענני הכבוד היו סובבים אותם וכו' (עיין בזוהר הקדוש בפרשת בשלח).
216 עיין לעיל בנושא אהבת ה'.
217 ר' צדוק הכהן מלובלין - קדושת שבת ז'.
218 ר' צדוק הכהן מלובלין - ישראל קדושים, אות ח.
219 עיין לעיל 'התכלית - הגדרתה'.
220 'לקוטי הלכות' הלכות פריקה וטעינה ד' יד'.