אין עוד מלבדו

משפט זה, השגור בפי כל, מקורו בפסוק בספר דברים (ד', לה'): "אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה' הוּא הָאֱ-לֹהִים אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ".

פירושים רבים ברבדים שונים נאמרו על פסוק זה, אם כי לענייננו, הפירוש המתאים הוא:

"אַתָּה" - נשמת כל יהודי.

"הָרְאֵתָ לָדַעַת" - במעמד הר סיני, בנבואה (רש"י).

"כִּי י-ה-ו-ה" - הנהגת הטוב ומיטיב, ה'מהווה' כל רגע ורגע את כל הבריאה כולה.

"הוּא הָאֱ-לֹהִים" - הוא בעל הכוחות כולם הניכרים בבריאה.

"אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ" - שלא נטעה ח"ו, שיש חוקי טבע הפועלים מעצמם, או כח אחר של דין ורע, או 'כחי ועוצם ידי' של אדם כזה או אחר, אלא האמת לאמיתה, שאין שום כח אחר בכל הבריאה כולה מלבד ה' יתברך והנהגת הטוב והמיטיב[1], המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, היינו תמיד ממש כל עת ורגע (נפש החיים א' ב').

[1] "...פירוש כי עיקר האמונה באחדות האמִתי, ולא יתכן ח"ו לחשוב כי החסד והדין הם שני הפכים... שאין באחדות האמִתי שני בחינות ח"ו רע וטוב אלא הוא נשתנה כפי המקבלים... אבל אין 'אלהים', שהוא דין, "עמדי". ולכך נִתנה התורה ע"י הבחירה והרצון (חסד) שאמרו ישראל 'נעשה ונשמע'. וע"י כפיפת ההר בוער באש וקולות וברקים שהוא דין להורות להם שהדין והחסד הם בשורש אחדות האמִתי..." (פנים יפות דברים פרק ד).

תדע, כי ה' הוא הטוב השלם ו"מִטֶבַע הטוב להיטיב"^[2], ואין שינוי או הפסק כלשהו בפעולת ההשפעה וההטבה (י-ה-ו-ה), שנאמר: "כִּי אֲנִי  ה' (י-ה-ו-ה) לא שָׁנִיתִי...". ובהימצאות הכלים המתאימים, תורגש ההטבה.

^{[2] תניא - שער היחוד והאמונה, פרק ד'.  ויש שכתבו: "כי מדרך הטוב להטיב לבריותיו" ('שם משמואל' ויקרא פרשת בחקותי, ועוד).} 

ניתן להמשיל זאת לתדרים לוויינים או לגלי רדיו בלתי פוסקים הממלאים את אויר העולם ה'מחכים' למקלט אלחוטי שיקבל את שִדרם ומסרם, ובהימצא המקלט והתדר הראוי, ממילא ייקלט המסר. כך גם להשפעת טובו יתברך אין הפסק וגבול, וכשיעור הכנת הכלים, פירוש רצונות להתדמות לבורא, כך גם תורגש קרבתו וטובו יתברך^[3].

^{[3] עיין 'מכתב מאליהו' ג' 66 ע"פ הרמח"ל הקדוש בספרו 'קל"ח פתחי חוכמה' וכן ב'מבוא לספר הזהר' של בעל 'הסולם' זצ"ל, סעיף ז'.}

"...והתורה, זכה נעשה לו סם חיים, לא זכה נעשה לו סם המוות... וכמו שכתוב (הושע יד, י): "...כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה' וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם", לכל אחד ואחד כפי שמקבל, אבל מאִתו לא תצא הרעות, כמו שכתוב (איכה ג'): "מִפִּי עֶלְיוֹן לא תֵצֵא הָרָעוֹת..." . והברכה והקללה נעשה אצל האדם, כפי הכלי שיש לו כמו שכתוב: "ראה אנכי נותן לפניכם ברכה וקללה", "לפניכם" דייקא, כי מלפני הקדוש ברוך הוא יוצא אור פשוט, היינו אותיות פשוטים^[4], ולפי האדם כן נעשה הצרוף, אם הוא אדם טוב, נעשה צרוף של ברכה ואם לאו, להפך. וזה "לפניכם ברכה וקללה" דייקא כי לפני ה' עדיין אין ציור לצרוף הזה אם הוא ברכה אם לאו..." (ליקוטי מוהר"ן לו)[5].

^{[4] עיין באריכות עניין ה'אותיות' בספר ה'תניא' (שער היחוד והאמונה, פרק א').}

[5] ע"פ הנ"ל אפשר לפרש פשט ברש"י הקדוש בפרשת 'כי תבוא' (דברים כו' טו') בעניין מצוות בכורים. לאחר ש"עשינו מה שגזרת עלינו (הכנת כלים), עשה אתה מה שעליך לעשות (להשפיע), שאמרת (ויקרא כו' ג', ד'): "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם:{ד}וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם...". כלומר, רק לאחר הכנת הכלים, ניתן לקבל את השפע וההטבה, בבחינת "אָנֹכִי ה' אֱלֹוקיךָ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם הַרְחֶב פִּיךָ וַאֲמַלְאֵהוּ" (תהלים פא' יא'). ולא קשה מפשט התורה הקדושה, במקומות מסוימים, שנראה לכאורה, שגם הרע והעונשים מה' יתברך ממש. שהרי ידוע שהתורה הקדושה מדברת ע"פ המושגים והתפיסה של בני אדם. (עיין עוד לקמן בנושא 'בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו').

ואם ישאל השואל, הרי לפעמים נראית מציאות שהיא היפך הנהגת "הטוב והמיטיב"?

משל למה הדבר דומה? לאדם מכפר נידח באפריקה שהגיע למדינה מתקדמת, ובדרכו נכנס בטעות לחדר ניתוח בבית החולים, לנגד עיניו התגלה מחזה מחריד: מספר אנשים לבושים בחלוקים משונים ובידיהם סכינים קטנים וחדים, ובהם הם משתמשים כדי לחתוך ילד קטן ומסכן השוכב על המיטה...

ע"פ חז"ל, העיניים הם רק כלי לראיית המציאות, אם כי לב האדם, על פי מדרגתו ושיעור נגיעתו, נותן את הפרשנות לאותה מציאות, לכן למרות שהמציאות לפעמים נראית היפך הטוב והמיטיב, היא באמת מציאות הטובה ביותר עבורנו.

דוגמא טובה לכך מדברי חז"ל מעניין חטא המרגלים. אומרת הגמרא (סוטה לה ע"א): "דרש רבא, אמר הקדוש ברוך הוא: אני חשבתיה לטובה, והם חשבוה לרעה!"

אני חשבתיה לטובה - לכל מקום שבאו המרגלים, מת החשוב שבתושבי המקום, כדי שיהיו טרודים בקבורתו, ולא יבחינו במרגלים. ואילו הם חשבו לרעה - ואמרו על הארץ: "אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִיא".

משמעות הדברים, מאחר שהיה לִבם של המרגלים נגוע בעניינים שונים, כמו שאומר הזוהר הקדוש (שלח, קנח ע"א), שידעו הנשיאים שאם יכנסו לארץ יעבירו אותם מתפקידם, והרי כתיב ש"השוחד יעוור" וכו' לכן פירשו את המציאות בצורה מעוותת, ואמרו (במדבר יג, לב): "...אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא..." ('מכתב מאליהו' ג' 142)^[6].

[6] אגב, חשוב לדעת שגם רגשותינו ומצב רוחנו נקבע ע"פ פרשנותנו את המציאות. לדוגמא, אורח טוב מפרש ואומר: "כל מה שטרח ועשה בעל הבית עשה בשבילי". תוצאה רגשית - מצב רוח מרומם, מאידך אורח רע מפרש ואומר: "ודאי שיש לבעל בית זה חשבון אֱנוֹכִי כל שהוא". תוצאה רגשית - מצב רוח חשדני ולחוץ. ועל דרך זה גם 'הפרשנות' במערכת היחסים בינינו ובין הבורא יתברך תשפיע על רגשותינו ומצב רוחנו.  

מבואר כי אין רע בעצם, וכל המציאות הנראית כ'רע' בעולם נבראה באמת, אך ורק לשמש ולהכשיר את האדם לבחירה ואמונה בדרך ל'תכלית'.

והכלל הוא: "מִפִּי עֶלְיוֹן לא תֵצֵא הָרָעוֹת..." (איכה ג', לח').

תדע, כי גם אחרי בחירת האדם לטוב ולמוטב, הכל נכלל בבחינת הטוב והמיטיב הכולל, המוליך אותנו בדרך לתכלית הבריאה, בבחינת, הנהגת היחוד "...וְחָשַׁב מַחֲשָׁבוֹת לְבִלְתִּי יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח" (שמואל ב' יד). מבאר הרב דסלר זצ"ל (מכתב מאליהו ג' 235 -231): לכאורה, כאשר האדם בוחר ברע, הוא הולך נגד רצונו יתברך, מרבה חושך ומונע מהעולם להגיע לתכליתו. אך האמת היא, שלמרות שהאדם הבוחר ברע ישא בתוצאות, אין ביכולתו למנוע מהעולם ומהטוב להגיע לתכלית. כי מובא בספרים הקדושים[7], שרצונו יתברך מתקיים על כל פנים, פירוש, ה' יתברך ברא את עולמו לתכלית ההטבה עם ברואיו, שיזכו לראות בגילוי כבודו יתברך, דהיינו שיקבלו את ההטבה הגדולה ללא בושה[8], וזה על ידי שנתן לאדם את האפשרות שהוא בעצמו, בבחירתו יגלה את כבוד ה', דהיינו את גילוי חסדו יתברך על ידי קיום תורה מצוות.

[7] עיין בספרו של הרמח"ל 'דעת תבונות' שמבאר את שתי הבחינות של ההנהגה האלוקית: 'הנהגת המשפט' - שהכל פועל על פי בחירת האדם. ו'הנהגת היחוד' - רצונו יתברך יתקיים על כל פנים.

[8] כנ"ל בנושא 'התכלית - הגדרתה'.

אמנם תדע, שגם הבחירה הרעה פועלת רק לפי שעה, כי לבסוף יתגלה כבודו יתברך על ידי האדם, על כל פנים.