אהבת ה'



החידוש הנפלא של הרב דסלר זצ"ל ש'הנתינה' מלב מתנדב מולידה אהבה, תקפה אף לגבי מצות אהבת ה'135.

למדנו לעיל שכל עבודת ה' בנויה על יסוד 'הכרת הטוב'136, ו'הכרת הטוב' היא 'נתינה' ונתינה מולידה אהבה ודבקות, באשר על כן על האדם להודות לה' יתברך על הטובות שעשה עִמו ועם עַמו, עד שבשביל זה עליו לקיים את כל המצוות, החוקים והתורות.


לחזק את עניין זה, חוזרת התורה הקדושה חמישים פעם ומזכירה את יציאת מצרים, וזאת כדי שנתבונן ונעורר את רגשות הלב ל'הכרת הטוב' לבורא יתברך שהוציאנו ממצרים ונתן לנו את התורה הקדושה וחיי עולם נטע בתוכנו137. כאשר יודה האדם לבוראו וירגיש בכל לבבו ונפשו, כי הוא חייב בתשלומי כל הטובות הרבות אשר עשה עמו, אז יביע לו התודה הזאת ע"י קיום תורה ומצוות ויגישם לפניו יתברך כמנחה העושה ריח ניחוח אשה לה'. לפיכך עלינו להשתדל לעורר ע"י התבוננות בתיבות התפילה את הכרת הטוב לבורא יתברך הטוב והמיטיב, כמו לדוגמא מה שאומרים בכל יום לפני תפילת העמידה בערבית ובשחרית138 בהתעוררות: "האל העושה לנו נקמה בפרעה, באותות ובמופתים באדמת בני חם... ראו בנים את גבורתו, שיבחו והודו לשמו, ומלכותו ברצון קיבלו עליהם...".


מובא בעניין זה במסכת ברכות (ד:): "איזהו בן העולם הבא? זה הסומך גאולה של ערבית (הברכה האחרונה לפני תפילת העמידה) לתפילה של ערבית"

שואל רבינו יונה, וכי מפני שסומך את ברכת גאולת מצרים לתפילת העמידה זוכה לשכר גדול כזה - בן העולם הבא?

ומתרץ רבינו יונה על פי המהלך הנ"ל, כי בברכת גאל ישראל מזכירים את החסד העצום של יציאת מצרים, ומעוררים את הרגשת הכרת הטוב, דבר המחייב את עשיית מצוות הגואל המתבטא בתפילה שהיא הביטוי של העבודה בכלל ועבודה שבלב בפרט, ועתה מובן, כי למדנו שהכרת הטוב היא נתינה - השוואת הצורה - דבקות, ואז שייך שיהיה, בחינת בן העולם הבא.


בעשותו ככה והיה האדם כ'נותן', וה' יתברך, כביכול, כ'מקבל', ויזכה האדם למדרגה הנשגבה, הדבקות בו יתברך בסגולת ההתדמות ו'השוואת הצורה' לבוראו, שהיא האהבה הגמורה.

הרי התבאר בזה שורש אהבת האל ברוך הוא - 'כח הנתינה' ('מכתב מאליהו' א' 50).


לאחר כל הנאמר לעיל בעניין 'הכרת הטוב' שהוא בחינה של נתינה, התדמות, דבקות ועצם 'התכלית'139, אולי יהיה אפשר להבין את עומק משמעות דברי הרמב"ן הקדוש בסוף פרשת 'בא', וזה לשונו: "...וכוונת כל המצוות שנאמין באלוקינו ונודה אליו שהוא בראנו, והיא כוונת היצירה, שאין לנו טעם אחר ביצירה הראשונה, ואין א-ל עליון חפץ בתחתונים, מלבד שידע האדם, ויודה לאלוקיו שבראו, וכוונת רוממות הקול בתפילות וכוונת בתי כנסיות, וזכות תפילות הרבים, זהו שיהיה לבני אדם מקום יתקבצו ויודו לא-ל שבראם והמציאם, ויפרסמו זה ויאמרו לפניו בריותיך אנחנו..." עכ"ל.


נסיים בדברי הנביא (ישעיה מג' כא'): "עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ". מבאר רש"י: "עם זו יצרתי לי, למען תהלתי יספרו".



135 אמנם אסור לשכוח שהכל רק בגדר השתדלות, כי 'מדרגת האהבה' היא מתנת שמים ועיין בנושא הקודם בהרחבה.

136 עיין עוד לקמן בדעת הרמב"ן בסוף פרשת בא.

137 כתוב בתורה (ויקרא יא' מה'): "כִּי אֲנִי ה' הַמַּעֲלֶה אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיות לָכֶם לֵאלוקים וִהְיִיתֶם קְדושִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי". רש"י הקדוש מביא מדרש, ועל פי הנ"ל כך פירושו: "על מנת שתקבלו מצוותי (מתוך הכרת הטוב) העליתי אתכם"

138 בשחרית הנוסח קצת שונה.

139 עיין בנושא 'התכלית - הגדרתה' ו'בהקדמה ומושגים'.