אהבת איש ואשה
אותו יסוד נפלא שלימד אותנו הרב דסלר זצ"ל, ש'הנתינה מולידה אהבה'[1], עוזר לנו גם להבין וליישם את העבודה השלמה בחיי הנישואין והקשר הזוגי.
[1] בסוד 'השוואת הצורה' כנ"ל בנושא 'הנתינה מולידה אהבה' עיין שם.
'הנתינה' ההדדית בין בעל לאשתו המולידה אהבה היא בעיקר בהיותם נותנים השלמה זה לזה, היות וידוע שאין האדם שלם ללא אִשה, כדברי הגמרא (יבמות דף סג.) אמר רבי אלעזר: כל אדם שאין לו אִשה אינו אדם (שלם), שנאמר: "זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם..." (בראשית ה' ב'). "ורמז עוד בפסוק הזה כי הנשמות נבראו זוגות זוגות זכר ונקבה, ובאים לעולם השפל איש ואשתו, ובחיבורן נקראים אדם, שנאמר: זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם" (ריקאנטי).
ואומר הזוהר הקדוש (פ' בהר): "אדם בלי אישה הוא חצי גוף, ואין השכינה שורה עליו".
עיקר השלמות נבחנת בהיותם 'נותנים', מעניקים וממלאים את החסר לבן הזוג בין בענייני החומר ובין בענייני הרוח, ואם זו היא שאיפתם באמת, בהכרח שהתוצאה תהיה דבקות ואהבה אמִתית בסוד ההתדמות בין 'הנותן' ל'נותנת', וזהו שדרש רבי עקיבא: איש ואשה, זכו - שכינה ביניהן... (מסכת סוטה יז.).
כאשר הנתינה וההשפעה של אחד מבני הזוג היא אמִתית - לשם שמים, היא פועלת ומעוררת בקרב רעהו את מדת הנתינה הטבעית שבו, שבעצם קיימת בכל יהודי, בבחינת החלק אלו-ה ממעל שבו, להשיב טובה לנותן. חידוש נפלא זה פועל אפילו שהנתינה היא חד צדדית, באופן שבן הזוג נשאר באנוכיותו, אך זאת בתנאי שהנתינה תהיה כל כולה לשם שמים, בכוונה טהורה לשמח את בן הזוג במילוי חסרונותיו ולקיים את מצות ה' 'והלכת בדרכיו'.
על פי זה, ראה עומק דברי שלמה המלך שאמר: "כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם" (משלי פרק כז' יט'), כי מעשה נתינה עם לב טהור גורם לכך שגם ה'מקבל' האנוכי ירצה לתת ולהשיב לנותן, כי אור ה'נתינה' חודר דרך מסכי האנוכיות עד עמקי נשמתו הטהורה של המקבל, וע"י כך נוצרת נתינה הדדית, אהבה ודבקות בין הדומים בסוד 'השוואת הצורה' (יסוד זה מובא במאמרו של האדמו"ר הזקן 'חייב איניש לבסומי' בספרו 'תורה אור' - חסידות מבוארת, מועדים ב').
בתחילת עבודה נפלאה זו כמעט ואי אפשר יהיה להימנע מכך שהנתינה תהיה בלולה בנגיעה אנוכית כל שהיא, ואפשר שמשום כך גם הנתינה החד צדדית לא תפעל את פעולתה בצורה שלמה, ואפילו אפשר שמשמים תיוצר התנגדות גדולה יותר ויתרבו החיכוכים בין בני הזוג, אך גם זו לטובה, כי אפשר שמשמים רוצים שנשאף לנתינה שלמה במסירות נפש[2].
[2] לא מעט עובדי ה' בתחילת העבודה 'לשמה' עומדים בנסיונות דומים, שאינם רואים תוצאות, ואפילו רואים התרחקות, ועקב כך מתייאשים.
חשוב לדעת, שאם לא נהיה מספיק ערניים לחסרונות של בן או בת הזוג ונבחר לתת ולהעניק ע"פ 'אַמַּת המִדָּה' שלנו או ע"פ הדברים האהובים עלינו, הנתינה לא תוליד אהבה ודבקות, כי סוף סוף האנוכיות שלנו היתה מעורבת באותה נתינה. לכן חשוב להשקיע מעט התבוננות על צרכי המקבל והתגברות על אנוכיותנו, כדי שהנתינה תהיה בהזדהות עם חסרון ה'מקבל' ורצונותיו.
בעומק העניין, גילו לנו חכמים שעיקר ה'רצון לקבל', החסרון של כל אִשה הוא: "תסכים איתי שקשה לי"! לכן עיקר עבודת הנתינה של הבעל לאפשר לאשתו לפרוק את אשר בליבה, להאזין לה בסבלנות ולהזדהות עימה באמת מתוך התבוננות על מקומה, ובכך להתחבר ולהתאחד עימה בסגולת הנתינה המולידה אהבה[3].
מצד שני, ה'רצון לקבל הנאה' הגדול ביותר של הבעל הוא: "תספרי לי שטוב לך"! לכן עיקר עבודת הנתינה של האִשה להתנהג בחכמה, מצד אחד להשתדל למעט בתלונות, ומאידך ולהכיר טובה לבעלה על קטן כגדול, אפילו על דברים שנתפסים אצלה שהם מחובתו, וע"י אלה תנוח דעתו שטוב לה (הרב שמחה כהן שליט"א).
הרב דסלר זצ"ל תמיד היה אומר לזוג בעת שמחת כלולותיהם: "היזהרו יקרים, שתמיד תשאפו להשביע נחת זה לזה, כאשר תרגישו בכם בשעה זו. ודעו אשר ברגע שתתחילו לדרוש דרישות זה מזה, הנה כבר אושרכם מכם והלאה" ('רצון לקבל' = 'שינוי צורה' - פירוד).
יש אנשים הקמים ומצהירים, בשם ה'קידמה' שאינם חפצים בנישואין כלל! האם הדבר נובע מעקרונות וערכים אמִתיים?
אומר הרב דסלר זצ"ל, האמת היא, שכל אלו תיאוריות שפותחו ונולדו מהמדות הרעות שהתגברו משורש 'כח הנטילה', 'האנוכיות' ואהבה עצמית, עד אשר אפילו להשפיע לבן זוג לא יחפצו.
עוד תופעה דומה מצויה בדורנו[4], שאנשים ונשים חפצים במיעוט ילדים, ובאמתחתם תירוצים מאוד משכנעים להשקיט את מצפונם, אם כי האמת היא, שלא יחפצו בריבוי ילדים מתוקף 'כח הנטילה' המונע מהם אפילו להשפיע ולתת מעצמם לילדיהם.
[4] וזה היה בדורו, ק"ו בדורנו.